S68
בית הנשיאים בלוד
ודברים כמו שהם יפלאו מאד הן הדבר מפורש שהיו שם ראשי חכמי
הדור ההוא ר׳ אליעזר ור׳ יהושע, ומי הי׳ בדור ההוא אשר הרשה לו לעשות
נגד דעתם ומבלי שאול את פיהם.
ויותר מזה שהם היו כל כך נגד זה עד שעשו מעשה למען הראות להעם שזה לא כדין, ומי הי׳ יכול בדור ההוא זולת רבן גמליאל לעשות נגד דעתם.
והננו רואים שהדבר נעשה ומחאתם לא הועילה שהרי ר׳ יהושע אמר להם ״צאו והתענו על מה שהתעניתם״ ומבואר כי הצבור קיימו וקבלו מה שגזרו עליהם.
אבל הדבר מתבאר מתוך כל דברינו, ושני הדברים מבוארים יחד, כי היו אז גזירות ורדיפות כוללות עד שגזרו אז לכתחלה תענית בחנוכה,
וכי הי' אז כל בית הנשיאים בלוד, וכאשר גברו הרדיפות מאד, ורבן גמליאל גם לא יכול לגלוי׳ אפי׳ לא רצו בית הנשיאים לחכות עד אחר החנוכה, ועל פי דעתו של רבן גמליאל גזרו תענית.
והדבר מפורש במשנה שזה הוא דעתו של רבן גמליאל להקל בזה, ולא נמצא שם דבר מזה על שם אחר בדורו כי אם על שם רבן גמליאל.
ובמס׳ תענית פרק ב׳ משנה י׳ בא:
״אין גוזרין תענית על הצבור בראש חדש בחנוכה ובפורים״, ״ואם התחילו אין מפסיקין דברי רבן גמליאל אמר ר' מאיר אף על פי שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין מודה הי׳ שאין משלימין".
והנה אין לנו בדור ההוא מפורש הסובר כן כי אם רבן גמליאל.
ואם כי גם רבן גמליאל לא אמר כי אם, ״ואם התחילו אין מפסיקין״ וכאן עשו עוד יותר, וגזרו תענית בתחלה בחנוכה,
מזה הננו יכולים להבין עד כמה נגע אז חרב עד הנפש, אשר על כן הנה רבן גמליאל המקיל הקל אז עוד יותר, ובית הנשיאים אשר עשו אז על פי דעתו גזרו גם בתחלה בחנוכה(מח).
ובימים ההם בימי טראיאנוס אשר עצמו הרדיפות לבית הנשיאים בפרט, לא יכלו בארץ ישראל גם לעבר השנה, והוכרחו לשלוח את ר׳ עקיבא לבבל.
והן דברי המשנה ביבמות ד׳ קכ"ב:
״אמר ר׳ עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאתי נחמיה איש בית דלי ואמר לי שמעתי וכו׳ נומיתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם בשמי אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת בגייסות וכו' וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל וכו'״.
והנה אם לא יכלו לעשות זה לא ביהודה ולא בהגליל, וגם לא בסמוך לארץ ישראל והוכרחו להתרחק עד בבל, הדבר מוכיח על עצמו שהי׳ זה מפני שלא היו יכולים לעשות הדבר בתוך ממשלת רומי והתרחקו עד בבל אשר אז לא היתה עוד תחת ממשלת הרומיים.
הערה (מח): וצדקו מאד דברי התוס׳ עירובין מ״א ד"ה מודה הי׳ דרבנן דפליגי על רבן גמליאל סבירא להו דמפסיקין, ויבואר לנו במקומו.
