עמוד:Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf/360

הדף הזה לא עבר הגהה

‫קו אור בימי נערווא והנסיעה לרומי‬

‫קעו‬


וכאן לבד ממה שלא נאמר שם השואל, הנה גם מפורש שהיו רבים השואלים כמו שבא ״שאלו את וכו'״, ״אמרו להן אילו״, "אמרו להן אם כן", ״אמרו להן אף אנו״ וכו׳.

והדבר מוכיח על עצמו כי במשנה השאירו לדורות רק דבר אחד מתוך המון דברים אשר שרי הממשלה שמו לפני ראשי חכמי ישראל להצטדק על אשר דתיהם שונות מכל העם, ואשר גם בכל דבר אלקות שונה היא אמונת ישראל מכל העמים.

ובזה לבד עוד לא הסתפקו ברומא כי אם שהחליטו לשלוח גם שלוחים מיוחדים אל מקום המתיבתא לחקור אם לא נמצא בהנהגת המתיבתא מחשבות נגד המלכות ככל דבר הדילטוריות בימי דאמיטיאן, ולראות ולדעת אם אין בתורת ישראל עצמה דברים נגד הממשלה.

ובכל אשר החליטו כן בסתר נודע גם זה לחכמי ישראל, ועל כן יראו גם בשובם מרומא לשוב ליבנה, ולקבוע מקומם שם, בהיות המתיבתא ביבנה בנויה ברמים, ובכל יקר תפארת.

כי על כן בכל אשר היתה לב המלכות טוב להם שבו לאושא, ולא ליבנה, והן ענין דברי הספרי דברים וזאת הברכה ל"ג ג׳ על הכתוב אף חובב עמים:

״וכבר שלחה מלכות שני סרדיטאות ואמרה להם לכו ועשו עצמכם גרים וראו תורתן של ישראל מה טיבה הלכו להן אצל רבן גמליאל לאושא וקראו את המקרא ושנו את המשנה וכו׳ בשעת פטירתן אמרו להם כל תורתכם נאה ומשובחת" (ועי׳ גם בירושלמי ב״ק פ״ד ה"ג).

‫והדבר ידוע כי תורת ישראל היתה אז כבר מועתקת לעמים, וגם פרטי עניני תורה שבעל פה והנהגת ישראל היו יכולים לדעת גם ברומי עצמה, אשר היתה שם קהלה גדולה מישראל, ובכל איטאליא כולה.

וגם לדעת פרטי דברי התורה לבד הי׳ דרוש יותר לחפצם לשלוח שני פילוסופים, ולא שני סרדיטאות.

אבל כי יחד עם זה רצו לבדוק אם אין שם בהמתיבתא דבר נגד המלכות, ידבר זה יכלו יותר לדרוש ולחקור כאשר עשו עצמים לגרים ולמדו תורה מפי תלמידי המתיבתא ותלמידי דתרביצא.

ולכל זה היו היותר ראוים שני סדדיטאות.

ורק אחרי אשר הסרדיטאות חקרו ודרשו ולא מצאו דבר והם עצמם גילו לבסוף תכלית בואם ואמרו ״כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ משני דברים" וחכמי ישראל ידעו כי יצאו בדימוס, רק אז החליטו כי אפשר להם לשוב ליבנה ולשובב להם את נחלתם בארץ יהודה.

והן דברי ר׳ יוחנן במס׳ ראש השנה בחשבו כל עשר מקומי הסנהדרין (ר"ה ד' ל"א):

״מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים ומירושלים ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם וכו'״.

ולפנינו יבואר כי חשבו ״משם לכאן״ אף כי בינתיים עבר זמן גדול שלא היתה שם מתיבתא כל עיקר.