המלחמה בכלל, ומירושלים ליבנה בפרט ובמדרש איכה שס בא בסוף "הדא דבריאתא אמרין בין קמצא ובין בן קמצא חרב מקדשא". אשר מזה מבואר שהיה זה דבר ידוע לכל ושיחה בפי הבריות ומשל בפי העס, שהי׳ זה עלילת שוא של מלשינות.
ובתוספתא שבת פרק י"ז בא "בית הלל אומרים מגביהין מעל השלחן וכו׳ זכריה בן אבקילס לא היה נוהג לא כדברי בית שמאי ולא כדברי בית הלל אלא נוטל וכו׳ אמר ר׳ יוסי ענותנותו של ר׳ זכריה בן אבקילס שרפה את ההיכל".
והעתקנו את כל הדברים כמו שהם, כי גם מהם נודע שכל הדבר היה ידוע כן ומפורסם באומה, שהרי באו בדברי ר׳ יוסי סתם, ואלו לא ידענו כל ענין הדברים מגמ' גיטין שם לא היינו יודעים מה זה.
ר׳ יוסי עצמו (י״ד) נולד סמוך לחרבן ואביו ר׳ חלפתא הי' כבר גדול בימי רבן גמליאל הזקן, עי׳ שבת קט״ו וידע ר׳ יוסי הדברים מעדי ראי׳. וכל הדברים האלה עינינם אחד, כי רק עלילות ברשע העלילו עליהם כי מרדו, ויביאו ראי׳ מדבר הקרבנות.
וקמצא ובר קמצא, היינו שהאחד הי׳ רק שמו קמצא, והשני הי׳ גם שם אביו קמצא.
והוא קמצא בר קמצא אשר מבואר אצל יאזעפוס בספרו Vita IXכי הי׳ ממפלגת אגריפא, ועיקר מקומו הי׳ גם תחת ממשלת אגריפא בטבריא ויאמר שם: "בעיר הזאת היו שלשה מפלגות, האחת היתה מהנבבדים שבתוכה (נכבדי יאזעפוס) ומנהיגם היה יוליוס קאפעללוס, הוא וכל הנתלים בו, הורדוס בנו של מיארוס, הורדוס בנו של נאמאלוס וקמפסוס בנו של קמפסוס, כי אחיו קריספוס אשר הי׳ מלפנים שטאטטהאלטער תהת אגריפא הראשון ישב אז בחצרו אשר בעבד ה־רדן ,כל אלה החליטו בעת ההיא להשאר נאמנים להרומיים ולאגריפא."
ו"להרומיים" בדברי יאזעפוס הוא רק הוספה לבלבל את הקוראים, ודבריו הם רק כי כל אלה החליטו בעת ההיא להשאר נאמנים לאגריפא״.
כי גם בהגליל הי׳ כל ההתעוררות רק נגד אגריפא, ככל אשר יבוארו לנו הדברים במקומם. וזה הוא קמצא בר קמצא, קמפסוס בנו של קמפסוס בלשונו של יאזעפוס, ממפלגת אגריפא אשר נאמר בגמרא ובא במדרש "הדא דבריאתא אמרין בין קמצא ובין בן קמצא חריב מקדשא".
ונפלא הדבר כי בכל אשר סגנון הדברים שונים ורחוקים בין דברי
ומלבד מה שחסר שם העיקר ״מרדו בך יהודאי״, והדברים באו כאילו היה כל הדבר רק דבר הקרבנות, הנה אין שחר להדברים עצמם שהלא זה ודאי כי לא הנציב פלארוס ולא הקיסר שלחו בכל יום קרבנות כמו שכבר נתבאר והוא דבר ידוע ומבואר גם מעצמו, וגם לפי דברי פהילא הוא כן, אם לא שנאמר שהכונה לא על הקרבנות התמידים כי אם על דבר שבאקראי, אבל גם בזה אין ספק שמעולם לא שלחו לא פלארוס ולא נירון קרבנות. וכפי שהוא בגמ' שם במס' גיטין הוא עיקר.
הערה (י״ד): ובגמ׳ גיטין שם נאמר ״אמר ר׳ יוחנן ענותנותו של ר׳ זכריה וכו׳, ומתוספתא מבואר שמ"ש בגמ׳ והי' כתוב "אמר ר"י" והכונה ר' יוסי ובטעות עשו מזה אמר ר׳ יוחנן.
ואי אפשר לאמר להיפך שמ״ש בתוספתא וצ"ל שם ר׳ יוחנן, שהרי בתוספתא לא הוזכרו האמוראים. וכן במדרש איכה שם פרשה ד׳ גם שם בא אמר ר׳ יוסי.