344
הרדיפות בימי דאמיטיאן
״תנא אותו היום סלקוהו לשומר הפתח וניתנה רשות לתלמידים להכנס".
והבאים הי׳ מספרם רב מאד כמו שנתפרש בבבלי ברכות כ"ח ובירושלמי ברכות פ"ד שנתוספו אז ארבע מאות ספסלי או שבע מאות.
והוא גם מטבע הדברים כי בהיות האסיפה ההיא כיוצאת מן הכלל לדברים אשר הרעישו לפני זה את כל פנות העם,
הנה נהרו הפעם לבית הוועד כל אשר יכונה בשם תלמיד, וכל איש אשר התאבק בעירו בעפר רגלי חכמי התורה.
אבל השר הרומי היושב ביבנה, גם הוא ראה והתבונן בכל המעשים האלה, ובכל אשר ידע כי אין בזה כי אם הנוגע לבית הוועד פנימה, עשה בכל זה את שלו להודיע מהתנועה הגדולה הזאת גם להגמון סוריא וגם לרומא.
והרומיים אשר היתה עינם צופיה על כל תנועת יד ורגל אצל בני ישראל, ובפרט הקיסר עצמו אשר היתה עינו רעה לבני ישראל, ואשר ראה וידע את תנופת ידם עוד מימי המלחמה הגדולה מלחמת החרבן, הוא הפיל חשד גדול בהוודע לו מההתעוררות הגדולה הזאת אשר גם באה ונהיתה במקום לב האומה ביבנה.
ובפרט נודע עתה ביותר דבר הנשיאות בישראל אשר היתה מהחרבן עד היום רק תחת מסוה של גדול הדור בתורה.
כי בהיות עתה דבר שיחת כל העם רק הורדת הנשיא והקמת הנשיא, ושיבת הנשיא מבית דוד למקומו הראשון, נהי׳ כל דבר הבית הגדול הזה ומעשיהם בתוך העם לבולט ביותר.
וכן דברי אייזעביוס קירכענגעשיכטע III, 19 בדברים ברורים:
״דאמיטיאנוס הוציא פקודה להמית את כל משפחת בית דוד״.
ורק מפני שכל חוקרי דברי הימים לא עמדו על מעשי הימים ההם וכל דבר הי׳ להם ענין לעצמו, ולא ידעו לא זמנם ולא ענינם, כי על כן לא צרפו הדברים יחד, וידחום מחסרון ידיעה.
ומפני שלא ידע שירער ענין הדברים יטעון על דברי הענצען ״אבל מזה לבד אין הדבר מוכרח בהחלט".
וישוב ויטעון כן גם על דברי אייזעביוס בעמוד 661 ויאמר:
״קשה הדבר לבחון ולדעת עד כמה יש בדברים האלה מעשי דברי הימים, אבל גם קשה לחשוב כי הנם קלוטים מן האויר וכו׳ אבל זה ודאי כי לא היו דברים גדולים בהרדיפות האלה שהרי לא ידע מזה שום מקור אחר, וכן גם אם באו התרגשות מדיניות (Politische Unruhen) בימי דאמיטיאן גם הוא עוד שאלה גדולה״.
וכל זה הוא מפני שטעו גם שירער גם הענצען עצמו בענין הדברים.
ויהיו כל חקירותיהם אם מוכח מתוך הדיפלאמים ההם כי היתה שם מלחמה ביהודה, ועל כן לא מצאו דרכם.
אבל אין ספק כי לא הי׳ אז מלחמה ביהודה, ולא מרדו היהודים ברומיים.
כל הדבר הי' חשד חנם אשר חשדו הרומיים את היהודים אחרי וועד ״בו ביום" ועל כן חזקו אז את מצב החיל התמידי בארץ יהודה וגם רדפו את בית הנשיאים.
