26
המלחמה בכלל, ומירושלים ליבנה בפרט
אלכסנדר היהודי המומר צורר היהודים אשר עשה להם רעות נוראות (יבואר במקומו)(י״א).
וכל מה שנמצאו עוד אחדים מהם בירושלים הי' רק מפני שבאחזם בקרנות המזבח ודבר המקדש, מצאו מקום לגבר חילים ולהפשיט עור בני ישראל ויתנו חתיתם בארץ החיים להוציא את לשד בני ישראל.
אבל רובם כבר נטמעו לגמרי בין הגוים וגם המעטים הנשארים בין בני ישראל לא היו טובים בהנהגתם מאחיהם(י״ב) וישחיתו בירושלים את כל סביבם.
ובכל זה לא הסכימו לזה לא חכמי התורה אשר תקנותיהם היו רק סייג לתורה ומשמרת למשמרתה ולא מטעמים פוליטיים ובפרט כי ראו בזה גם חילול כבוד המקדש, "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים", וכן גם לא הסכימו לזה זקני כהונה.
ובהיות משמר יוצא ומשמר נכנס הי׳ הדבר מתבטל מעצמו.
ויהי׳ איך שיהי׳ טעם אנשי המשמר לבלי לקבל קרבנות מנכרים, זה ודאי כי גם דבר לא הי׳ לזה עם הקרבנות לחיי הקיסר ושלום הרומיים אשר הביאו והקריבו בני ישראל עצמם. והדבר הזה כי רק עלילת שוא עשו מזה האבירים וההורדסים יוצא מפורש גם מדברי הגמ' ובא בגיטין ד׳ נ״ה:
״אקמצא ובר קמצא חריב ירושלים וכו׳ איכול בהו קורצא בי מלכא, אזל אמר ליה לקיסר מרדו בך יהודאי, אמר ליה מי יימר ,אמר ליה שדר להו קורבנא חזית אי מקרבין ליה ונו׳ ,בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב שפתים וכו׳ דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא ,סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות ,אמר להו ר׳ זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין. סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא ,אמר להו ר׳ זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג ,אמד ר׳ יוחנן ענותנותו של ר׳ זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו."
ובמדרש איכה פרשה ד׳ בא זה בסגנון אחר והעיקר כמו שהוא בגמ׳(י״ג) והסגנון גם אינו נוגע לנו, עיקר הכל הוא תוכן הדברים שהי' זה רק עלילת שוא.
הערה (י״א): וידוע כי לענין קרבנות גרע ישראל מומר עוד יותר מנכרי וגם בנכרים כל מה שמקבלים הוא רק עולות (עי׳ מנחות ע״ג וברמב"ם פ״ב ממעשה הקרבנות), ואלה בהשתדלותם הגדולה להתקרב דוקא אל המקדש הלא הקריבו הכל.
ורק מתוך זה נוכל להבין כל הויכוח הגדול אשר הי׳ שם, אף שזה דין פשוט.
רק שיאזעפוס מסר לנו הויכוח על פי דרכו ככל אשר יעשה תמיד אשר על הרוב הנה זה לשונו הוא בעצמו ולא הדברים אשר נאמרו בשעת מעשה.
הערה (י״ב): רק אל המקדש שמרו להתקרב. ובערעניקא אחות אגריפא בכל אשר עגבה על טיטוס ותשתדל גם להנשא לו ותעש המזימתה הרבה גם עם אגריפא אחיה כידוע מסופרי רומי והוזכר גם אצל יאזעפוס (אלטטי׳ XX, 7, 3), בכל זה באה אז בימים ההם לבית המקדש להקריב שם לפי דבריה קרבן נזירות כמו שהוא אצל יאזעפוס (מלהמת היהודים II, 15, 1) ואחותה דרוזיללא עזבה את בעלה ותלך ותנשא להנציב הרומי פעליקס כמו שהוא אצל יאזעפוס אלטמי׳ XX, 7, 2.
ומה יפלא אם כהני המשמר רצו לעשות תקנה להנצל מקרבנותיהם ואשר יחד עם זה יתוקן דבר כללי גדול מאד כי יתרחקו מהמקדש ולא יוכלו עוד הרומיים למכור זה להם ,ויבוטל כל מקור הרעה אשר מצאה אז את בני ישראל.
הערה (י״ג): במדרש איכה שם נשתבשו הדברים לגמרי כי בא שם :״מה עבד הלך אצל השלטון (נציב) אמר ליה אילין קרבניא דאת משלח ליהודאי למקרבינהו אינון אכלין להון ומקרבין אוחרנן בחילופייהו״
