אחרי הוועד של בו ביום
קע
אבל כן הדבר כי בתוך הוועד של בו ביום נעשו שם סדרים חדשים, ואחר אשר נגמר הוועד הזה נסתלקו משם הזקנים ראשי המדברים לגמרי.
והן גם הדברים המפורשים לפנינו במס׳ חגיגה ד׳ ג׳ ובתוספתא סוטה פ"ז:
״מעשה בר׳ יוחנן בן ברוקה ור׳ אלעזר חסמא שבאו מיבנה ללוד והקבילו פני ר׳ יהושע בפקיעין אמר להם ר׳ יהושע מה חידוש הי׳ בבית המדרש היום וכו׳ שבת של מי היתה אמרו לו של ר׳ אלעזר בן עזריה וכו'״.
והדברים האלה מוכיחים על עצמם כי ר׳ יהושע כבר הי׳ מחוץ לבית הוועד זמן רב.
שהרי בברכות כ"ח מפורש שנעשה סדר קבוע על הדרשות בשבת מתי ידרוש רבן גמליאל ומתי ר׳ אלעזר בן עזריה, ״אמרי היכי נעביד וכו׳ אלא לדרוש רבן גמליאל תלתא שבתי ור׳ אלעזר בן עזריה חדא שבתא וכו'״.
אבל מושבו בפקיעין הי׳ עתה כבר קבוע מזה זמן רב ועל כן לא ידע כלל שבת של מי היתה.
והננו רואים כי מיד אחרי וועד בו ביום נתפרדה החבילה ור׳ יהושע עזב את בית הוועד והלך לו לביתו לפקיעין, ורבן גמליאל לשם הלך לפייסו, כמו שכבר נתבאר בפרק ל׳.
ואמנם כי לא ארכו להם הימים אחרי וועד בו ביום, כי בעוד הם עושים הנה והנה וענן גדול עלה על ישראל בכלל ועל בית הוועד בפרט.
פרק ל״ה.
הרדיפות הכוללות.
דברי ימי ישראל מכוסים בערפל כל כך עד כי אם גם הרגיש אחד איזה מעשה כוללת הניכרת מעצמה הוכחש מחביריו.
כבר הרגיש אחד מחוקרי העמים מתוך מקורי הרומיים כי ערך שש עשרה שנה אחרי החרבן, היתה התרגשות חדשות ביהודה.
אבל מפני שלא ידע עד מה במקורי ישראל חשב שהיתה שם מלחמה בין הרומיים וישראל, ועל כן הוכחש מחביריו בחפשם על זה אצל סופרי ישראל מקור בזה, ולא מצאו שם דבר.
ולא ידעו כי סופרי ישראל היו בדברי ימי ישראל כחולמים.
וכן הדבר כי לא היתה אז מלחמה, אבל היו רדיפות גדולות וכוללות.
חפראפעסאר שירער ח"א עמוד 661 יאמר:
״אם באו מהומות מדיניות ביהודה בימי הקיסר דאמיציאן היא שאלה גדולה כי מתוך רמזים אחדים אשר באו במיליטערדיפלאם משנת 86 (היינו כשש עשרה שנה אחר החרבן) נמצאו חוקרים אשר החליטו כן אבל מזה לבד אין הדבר מוכרח בהחלט כמו שנתבאר בעמוד 644".
ושם בעמוד 644 יאמר שירער: ״על מיליטערדיפלאם אחד של דאמיציאנוס משנת 86 יזכרו בני החיל אשר גמרו חק עבודתם (וועטעראנען) משתי אאלען וארבע קאהארטים אשר עמדו
