צמצום זמן וועד בו ביום
קסט
ועל כן גם אין ביטול מעשר בהמה בכלל תקנה כלל ולא נחשבה בכלל
תקנותיו של רבן יוחנן בן זכאי אחר החרבן, כי נתבטלה מתוך ההכרח שהיו
מוכרחים לבטלה ואי אפשר שתנהוג.
וזה הוא באמת דברי ר"ת בקושיתו אשר לא יזכיר שם ״תקנה" כלל ובא בלשון התוס': ״הקשה ר"ת דאמר בפרק בתרא דבכורות ד' נ״נ דאין מעשר בהמה נוהג אחר החרבן מפני התקלה אם כן בזמן הבית הי' מעשר״.
ורק מפני דוחק הקושיא כתבו ״ושמא לא בטלו מעשר בהמה כל כך סמוך לחרבן״.
והיינו דשנה ושנתים של ימי המהומה עוד לא נתבטל זה.
והנה בא פראנקעל ומבלי להבין ענין דברי התוס' חשב שאין דבריהם כי אם איזה פלפול שהרי שנים יש לנו הרבה מאד מן העולם ועד העולם, ומה יחסר לנו אם נאמר שנתבטל הדבר שמנה עשרה שנה או עשרים שנה אחר החרבן.
וכבר ביאר הרי"ט אלגאזי בפירושו לדברי הרמב"ן בפ"ה מבכורות אות מ״ז (ד"ה ואולם יש להביא ראי' ברורה) שדעת רש״י בבכורות במשנה ד׳ ל"ו כי מיד לאחר החרבן לא הפרישו.
וזה ודאי שצדקו דברי התוס׳ דאי אפשר להרחיק הדבר יותר משנה ושנתים לאחר החרבן כי אי אפשר שהניחו להקדיש עדרים עדרים לתקלה.
רק שזה שחשבו רבותינו שאפשר לאמר שר' אלעזר בן עזריה עצמו בגדולתו הפריש לפי שהמאורע מנשיאות ראב"ע הי׳ רק כחמש שנים אחר החרבן, הנה הדבר ידוע כי רבותינו בעלי התוס׳ לא הי׳ זה מעין מלאכתם.
אבל כבר הערנו כי זה ודאי אשר רבן יוחנן בן זכאי ראה עוד גזרותיו של אספסינוס והמסים החדשים אשר שם ביהודה כשלש או ארבע שנים אחר החרבן ונפטר רק אחר זה כחמש שנים אחר החרבן.
וכן הדבר מפורש כי תלמידיו הגדולים ראשי הדור ר׳ אליעזר ור׳ יהושע וחבריהם, אך אחר פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי קבעו מקומם בבית הוועד ביבנה וכלשון המדרש קהלת ז׳:
״חמשה תלמידים (ראשי גדולי הדור כבר בימי רבם) היו לו לרבן יוחנן בן זכאי (לאחר החרבן) כל זמן שהי' קיים היו יושבים לפניו כשנפטר הלכו ליבנה״.
ואז אחר זה הותחלו ימי הבירורים ביבנה, ויחד עם זה ימי הברור לדברי בית שמאי ובית הלל, אשר ארכו שלש שנים רצופות ככל אשר כבר נתבאר בפרק י"ז (עמוד 275).
ואחר זה הנה נסעו רבן גמליאל ר׳ אליעזר ור׳ יהושע לרומי וזה הי׳ כבר בסוף ימי טיטוס ויהיו שם עוד גם בראשית ימי דאמיטיאנוס.
וכבר נתבאר כי אז בא ביטול אסיפת הוועד, אשר נמשך ערך שתי שנים, ואחר זה בא המאורע הגדול עם ר' אליעזר, ובערך שתי שנים אחר זה הי׳ דבר הוועד של בו ביום.
וכבר נתבארו לנו כל הדברים האלה בכל המשך דברינו.
