336
צמצום זמן ועד בו ביום
וכשהעמידוהו נשיא הי׳ בן י"ח שנה כדאמר התם הרי בשעת החרבן הי׳ בן י"ד
או ט״ו לכל היותר ויש לומר דקודם גזירה הוה מעשה אי נמי אפטרופוס
הוה מעשר בקטנותו והר"ר אלחנן מפרש הוה מעשר אחר חרבן הבית בהמת
ארנונא למלך".
ובבכורות ד׳ נ"ג ד"ה אלא כתבו ״ואין לפרש כלל דאיירי בעישור שנותנין למלך כמו ארנונא ודוחק נמי לפרש דאפטרופוס הי׳ לו כשהי׳ קטן שהי׳ מעשר ושמא לא בטלו מעשר בהמה כל כך סמוך לחרבן".
והרב בעל סדר הדורות בערך ראב״ע העתיק כל דבריהם וציין גם למקומות אחרים שדברו התוס' מזה, ועל כן הי׳ זה ענין גם להחוקרים החדשים לדון כחפצם.
ומבלי לדעת ענין הדברים בנוגע לתקנת מעשר בהמה בא הרב פראנקעל בדרכי המשנה בערך ראב"ע עמוד 92 וכתב:
״ר׳ אלעזר בן עזריה לא ראה הבית בבנינו או הי' נער קטן כאשר נחרב הבית״.
ובהערה 8 יאמר על זה ״התוס׳ פלפלו הרבה על זה עי׳ שבת נ"ד בכורות נ"ג והנכון מה שכתבו ביצה כ״ג יומא ס"ז ע"ז י"ג דלא בטלו מעשר בהמה לאלתר לאחר החרבן, ואם כן אין אנו צריכין להנך דחוקי הזמן דר׳ יוחנן בן זכאי משך נשיאותו אחר הבית רק שנה אחת או שתים ור"ג ב׳ או ג׳ שנים עי׳ תוס' שבת שם״.
ולא הבין לא את דברי התוס' ולא את ענין הדברים בכלל.
התוס׳ הי׳ נדרש להם שנה או שנתים למען יהי׳ אפשר לקיים דברי הגמ׳ ״בכל שתא ושתא ועל כן אם עשה כן אחר י״ג שנה שנה ושנתים בימי הבית ושנה ושנתים אחר הבית כבר נח דעתם ולזה אמרו ״ושמא לא בטלו מעשר בהמה כל כך סמוך לחרבן".
וזה דבר אפשר שבראשית ימי המהומה עוד לא בטלו זה שלא הי׳ פנאי עוד לכל הדברים כולם.
אבל פראנקעל הלא יעשה ההיפך מדברי התוס׳ והוא כבר יאמר ״ר׳ אלעזר בן עזריה לא ראה הבית בבנינו או הי׳ נער קטן כאשר נחרב הבית״.
ואם כן באמרו שאין הכונה על אפטרופסו כי אם שהוא עצמו בגדולתו הפריש הרי יצטרך לאמר כי מעשר בהמה נתבטל רק כשמנה עשרה או כעשרים שנה אחר החרבן.
וזה הלא הוא רק דברים בטלים אשר אי אפשר לאומרם כלל.
ולא הבין פראנקעל שכל מה שדחק להתוס׳ הוא מפני שאף שאין בית מעכב ואם יקוו כי יבנה הבית בקרוב יש חיוב מעשר גם כשאין בית, אבל כשכבר נחרב הבית על ידי הרומיים אי אפשר להפריש לתקלה.
כי דבר מעשר בהמה אינו אלא ההקרבה וכשאין בית לא תוכל להיות ההפרשה כי אם לתקלה.
המועדות, ולשון הגמ׳ שם ״בראש השנה אשתקד צעריה, בבכורות במעשה דר׳ צדוק צעריה, הכא נמי צעריה״.
והרי התוס׳ עצמם סיימו דהמעשה דתקנת המועדות היתה קודם למעשה דר׳ צדוק אס כן הי׳ גם לפניהם הגירסא כמו שהוא לפנינו.
