334
אחרי וועד בו ביום
אבל הדברים הולכים ומתבארים כי כל ימי המתיבתא ביבנה אחר החרבן לא נמשכו יחד כי אם ערך כשבע עשרה שנה, היינו עד כשנה או שנתיים אחר וועד בו ביום.
וכבר לפני זה הותחלו רדיפות קשות זמן קצר אחר וועד בו ביום, עד כי הוכרחו לעזוב את יבנה ולקבוע בית הוועד בהגליל באושא.
אבל גם שם לא מצאו מנוח של מצב בטוח וגם רבן גמליאל עצמו וגם ראשי זקני הוועד עמו הוכרחו לנוד גם משם ממקום למקום עד אשר כעשרים ושש שנים או מעט יותר שבו ליבנה, בסוף ימי נערווא.
אבל לא ארכו ימי שלוותם בשובם ליבנה ובערך שלש שנים אחר זה היינו כשלשים שנה אחר החרבן לא יכלו עוד הפעם לשבת שם ובהתיאשם עתה מקבוע מתיבתא אפי׳ בהגליל נדדו הלבו ללוד, בלי בל סידור של מתיבתא, כי ישבו אל עקרבים ולא יכלו לאסוף בית הוועד בכללו בשום מקום.
ושם בהיותם בלוד מת רבן גמליאל והרדיפות התגברו מיום ליום.
ועל מקומו של רבן גמליאל בנשיאות לא ישב ר׳ יהושע כאשר חשב גרעץ (עמוד 143) בטעות ואחרים עמו, כי אם ר׳ אלעזר בן עזריה.
אבל גם ר׳ אלעזר בן עזריה נרדף באף והוכרח לנוד, וגם להסתר ולהתחבא. ומרוב צרות נפשו נפשו גם הוא בימי נודו בארין הגליל.
עד כי לסוף הצליח בידם להקים בית הוועד מחדש ולקבוע מקומם באושא וראש ורבן של ישראל בעת ההיא ר׳ עקיבא הי׳ שם האב בית דין וראש המתיבתא.
אבל לא ארכו להם הימים כי רק איזה שנים אחר זה בשנת החמשים ושתים לחרבן הבית פרצה מלחמה עם הרומיים, היא המלחמה אשר נקראה אחר זה בשם הכללי ״מלחמת ביתר".
וכל יסודי הדברים האלה ישנו את כל דברי התקופה מן ימי החרבן עד ימי ביתר בין בנוגע לדברי המעשים עצמם, ובין בנוגע לכל סדרי המעשים.
ובהיותם חדשים לגמרי עלינו לבאר כל זה, ולהשיב לכל הדברים והמעשים את תואר פניהם.
וראשונה עלינו לצמצם יותר את זמן הוועד הזה של "בו ביום" זמן הקמת הנשיא החדש ר׳ אלעזר בן עזריה.
פרק ל״ד.
צמצום זמן וועד בו ביום.
כבר נתבאר לנו שכל ימי ברורי הדברים ביבנה ארכו רק עד כעשר שנים אחר החרבן, כי אז בסוף ימי טיטוס נסעו רבן גמליאל ר' אליעזר ור' יהושע לרומא לבקש על עמם.
ובהיותם שם ברומא מת טיטוס על ידי דאמיטיאנוס אחיו, והוא ישב על כסא רומא והוא בהיותו איש הדמים גם להרומיים ובאש עברתו על היהודים עם
