המלחמה בכלל, ומירושלים ליבנה בפרט
יג
ובימי הקיסר קאיוס קאליגולא בשעה שרצה להעמיד פסלו בבית המקדש, כאשר השתוחחו כל העם בבקשותיהם לפני הנציב פעטראניוס בא בדברי יאזעפוס (מלחמת היהודים (II, 10, 4: "כאשר השקיט פעטראניוס את ההמולה וישאל מהעם האם בדעתם ללחום נגד הקיסר, השיבו היהודים כי בכל יום תמיד יביאו קרבנות שני פעמים ביום לחיי הקיסר ועם הרומיים.״
ו״שני פעמים ביום״ שבא בדבריהם הדעת מכרעת שכונתם לקרבן התמיד אשר התפללו אז בשלומה של מלכות, דהיינו ערב ובוקר.
ואם גם תהי׳ הכונה שהקריבו קרבנות מיוחדים לחיי הקיסר והצלחת עם רומא, אבל זה ודאי שהי׳ זה קרבנותיהם של ישראל ,קרבגות הצבור אשר בני ישראל הם קנו אותם מן החולין והם עצמם הקדישום והם עצמם מסרום להקרבה והרומיים גם דבר לא הי׳ להם בזה ולא ידעו עד מה.
ומבואר באין ספק כלל על פי דברי יאזעפוס עצמו ועל פי כל דבריו הוא בנוגע לקרבנות עבור הקיסר, כי גם דבר אין להצעת אלעזר לבלי לקבל קרבנות מעכו״ם עם הקרבנות אשר הקריבו בני ישראל לשלום המלכות.
ואמנם כי עוד יותר מזה, כי לפי דברי יאזעפוס עצמו גם בנוגע לקבלת קרבנות מעכו"ם לא הסכימו לזה לא ראשי הפרושים חכמי התורה ולא זקני כהונה ולא הי׳ זה כי אם החלטת אלעזר עם אנשי המשמר. והלא קרוב הדבר מאד כי בשבוע הבא, בהתחלף המשמר, הי׳ כל זה בטל מעצמו.
אבל האבירים לא רצו לחכות, ובבקשם רק תואנה להתגולל ולהתנפל מהרו ויחליטו וישלחו אל פלארוס לאמר כי מרדו היהודים בהקיסר ועל כן יבקשו כי יבוא בראש חילו לירושלים להפכה משרשה.
וקרוב מאד כי כל דבר הצעת אלעזר והסכמת כהני המשמר בנוגע לקרבנות מנכרים ודבר עמדם על דעתם זה הוא, לפי שכל ממשלת ההורדסים עתה על ישראל היתה רק על ידי השיגם הרשיון מהשגחת המקדש והקמת הכהנים הגדולים אשר ירש אגריפא מדודו הורדוס מלך כלקיס.
וגם עתה אחרי אשר הוכרח אגריפא לעזוב את ירושלים ידעו בני ישראל כי ההורדסים ואגריפא בראשם לא יחשו וישתדלו בכל כחם אצל הקיסר כי ישובו לכל כבודם הראשון.
כי על כן היתה עצת כהני המשמר להרחיק את כל ההורדסים מהמקדש ועל ידי זה ידעו הרומיים כי לא יוכלו להפקיד אותם עוד על משמרת המקדש.
ואחרי אשר הדין הוא שמקבלין נדרים ונדבות גם מנכרים ואי אפשר לעשות את ההורדסים בפני הרומיים גרועים מנכרים. כי על כן רצו לעשות ביניהם לבלי לקבל קרבנות מנכרים ואז יוכלו לכלול בזה גם את ההורדסים. והדבר ידוע מכל דברי יאזעפוס במקומות שונים (יבואר במקומו בכרך שלפני זה) כי כל משפחת ההורדסים עמדו בשתי רגליהם מחוץ למחנה ישראל. ואגריפא השני עצמו גם הוא נתגדל מימי ילדותו בחצר הקיסר קלוידיוס ויהי יותר יוני ורומי מיהודי, ואוהבו היותר גדול היה טיבעריוס
