עמוד:Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf/33

‫‪24‬‬

‫המלחמה בכלל, ומירושלים ליבנה בפרט‬ ‬‬‫‬‬ ‫וגם אם היה כתוב מפורש בתורה לבלי לקבל קרבנות מנכרים היו יכולים‬ ‫להקריב קרבנותיהם לשלום הקיסר, לפי שכל הדבר אם מקבלים קרבנות מנכרים‬ ‫או לא זה הוא רק אם הנכרי הוא לקח קרבנות מממונו הוא הקדישן והוא‬ ‫הביא אותם להקריבם.

‫ועל זה הוא שבא במנחות ד׳ ע״ג: "דתניא איש מה ת"ל איש איש לרבות‬ ‫את הנכרים שנודרין נדרים ונדבות כישראל",

‫אבל קרבנות הקיסר לא שלח הקיסר קרבנות בכל יום, לא הוא הקדישן‬ ‫ולא הוא מסרם להקרבה, והקיסרים עצמם מאחרי ימי אוינוסטוס גם לא ידעו‬ ‫מזה כלל.

‫בני ישראל מכסף הצבור לקחום, הקדישום והקריבום בתפלה לשלום‬ המלכות.

‫והדברים מפורשים כן אצל יאזעפוס עצמו בספרו ננד אפיאן ח״ב סוף ‪6‬‬ ‫אשר יאמר שם:

"המחוקק צוה עלינו לבלי לכבד אנשים על ידי פסילים וכו' אבל לא‬ ‫אסר עלינו לתת כבוד לאנשים הראוים לכבוד ועל כן נביא להקיסר ולעם‬ ‫הרומיים אותות כבוד ויקר ונביא בעדם קרבנות מאוצר כל היהודים, ובעוד אשר‬ ‫לא נוכל לעשות כן אפי׳ עבור בנינו, הננו מביאים זה עבור הקיסר על חשבון‬ ‫הצבור״ ^(י).

‫וגם בפרי החג נאמר במס׳ סוכה ד׳ נ״ה: "אמר ר׳ אלעזר הני שבעים פרים‬ ‫כנגד מי כנגד שבעים אומות‪ ,‬פר יחידי (של שמיני עצרת) למה כנגד אומה יחידה‬ ‫וכו׳ אמר ר׳ יוחנן אוי להם לעכו"ם שאבדו ואין יודעים מה שאבדו, בזמן שבית‬ ‫המקדש קיים" וכו׳‪.‬‬

‫והנה אמרו כן גם בקרבן צבור גמור קרבן חובה לכל ישראל‪.‬‬ ‫ומעין זה היה דבר קרבנות הרשות שהקריבו הצבור וכוונו בהם להצלחת‬ ‫הרומיים וחיי הקיסר.

ובספר חשמונאים א׳ ז׳ ל"ג נאמר‪:‬‬ "אחר הדברים האלה עלה ניקאנאר (שר צבא היונים) להר ציון ויבואו אליו‬ אחדים מן הכהנים ומזקני העם מהמקדש לברכו בשלום ולהראות לו את קרבן‬ ‫העולה אשר הקריבו עבור המלך, אבל הוא שחק לדבריהם וכו׳.

‫וכל הדברים מבארים את עצמן שהי׳ כל זה קרבנות הצבור אשר הקריבו‬ ‫מעצמם והקיסרים גם לא ידעו מזה וגם הנציבים וההגמונים דבר לא הי׳ להם‬ ‫בכל זה. ‬‬‫‬‬

---

‬‬‫‬‬ הערה (י): פהילא בספרו ‪ Legat ad Gajum ‬יאמר כי הקיסר הראשון אויגוסטוס צוה להקריב‬ ‫עד עולם על חשבון הקיסר שני כבשים ושור אחד. ‬ ‫וכוונתו שהניח במקדש סך גדול לזה והקיסרים הבאים אחריו גם לא ידעו מזה‪.‬‬

והנה גם לפי דבריו עשו כל זה בני ישראל עצמם.

‫אבל אין כל ספק שצדקו דברי יאזעפוס אשר הי׳ מבני הכהנים ונולד בירושלים וגודל שם‪ ,‬ופחילא‬ הי' ‫רחוק מכל‬ זה ובא איזה פעמים לירושלים כאורח נטה ללון‪ .‬וכי גם בכלל הי׳ זה ענינו של יאזעפוס, הנוגע בין הרומיים והיהודים, הרבה יותר מפהילא.

וכל דברינו במקום הזה רק על דברי יאזעפוס בדבר הקרבנות לירד לסוף דבריו אשר כמבואר הנם ‫לפי דבריו בעצמו עלילת שוא‪.‬‬ ‬‬‫‬‬