318
סוף המעשים בין רבן גמליאל ור' יהושע
בשורה אחת עם ר׳ טרפון ור׳ עקיבא העשירים הגדולים, כמו שעמד ר׳ יוסי הגלילי
עם ר׳ אלעזר בן עזריה.
וביותר עוד ר׳ יהושע האב בית דין, אשר אין לנו בכל המשנה והגמ׳ הבדל בין שמעיה לאבטליון או בין שמעון בן שטח לבין יהידה בן טבאי.
והלל הי׳ הנשיא ושמאי האב בית דין, ובכל זה בא בברייתא והובא שבת ד׳ י"ז:
״הבוצר לגת שמאי אומר הוכשר הלל אומר לא הוכשר אמר לו הלל לשמאי וכו׳ אמר לו (שמאי) אם תקניטני גוזרני טומאה אף על המסיקה וכו׳ ואותו היום הי׳ הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים״.
ובפני הבית הי׳ רבן שמעון בן גמליאל הזקן הנשיא ורבן יוחנן בן זכאי האב בית דין, ובכל זה עמד רבן יוחנן בן זכאי בשורה אחת עם רבן שמעון ואולי עוד בענינים רבים למעלה ממנו.
כי באהלי תורה ובנוגעי לראשי חכמי התורה הכל הולך אחרי גדלם בתורה ורב טובם לבית ישראל.
והיכן ראה המבהיל הזה כי הי' שם ראשי חכמי התורה אשר נשקו עפר רגלי רבן גמליאל.
מדברים כאלה לא ידעו חכמי התורה, והם מדדו אך במדת התורה ונדולת התורה.
ואחרי אשר נסתלק ר׳ אליעזר מבית הוועד הי׳ ר׳ יהושע שם ראש כל חכמי התורה אשר גם רובם היו תלמידיו כר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל, ויהי גם האב בית דין, והוא עמד להם לישראל נגד המינים עד שכשמת אמרו מה תהוי עלן ממינים, והוא השתדל עבורם בבי קיסר באנטוניא, והוא גם פדה את כל השבויים אשר הובאו לרומא אחרי החרבן.
ופתאום ראו חכמי התורה כי מופת הדור ופלאו האב בית דין מופלא שבסנהדרין יודרך בנעלים.
אין ספק כי גם רבן גמליאל היתה כונתו לשמים, כי אחר החרבן אשר הבית נחרב וארצם נהפכה לזרים רצה לחזק יותר ויותר את כח הנשיאות למען חזק את אחדות העם.
אבל בכל גדלו בענקים הי׳ רבן גמליאל רק יחיד, ודעת כל חכמי ישראל לא הי׳ כן ולא רצו בהנהגה כזו.
ואך בדרך זה עלה בידם להעמיד רק את דבר התורה למעלה מכל ולא יכלו להסכים להניח את שבט הנשיאות גם מעל לראש ראשי חכמי התורה והיא תהלתם וכבודם, והיא שעמדה להם לישראל עד היום.
ואמנם כי עיקר טעותם של כל העוסקים בזה הוא טעות גדול וכולל כי לא הבינו את מהלך הדברים ועל ידי זה הלכו בתהו.
פרק כ״ט.
בו ביום.
דברי ימי ישראל לא נחקרו כל כך עד אשר גם המעשים היותר גדולים נשארו בתוך הענן והערפל.
ותחת לחקור ולדעת באו החוקרים האחרונים ויוציאום מעולמם.
