סוף המעשים בין רבן גמליאל ור' יהושע
קנז
פרק כ״ח.
במס׳ ברכות ד׳ כ"ז בא בבבלי:
״תנו רבנן מעשה בתלמיד אחד שבא לפני ר׳ יהושע אמר ליה תפלת ערבית רשות או חובה אמר ליה רשות בא לפני רבן גמליאל אמר ליה תפלת ערבית רשות או חובה אמר ליה חובה אמר ליה והלא ר׳ יהושע אמר לי רשות אמר ליה המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש כשנכנסו בעלי תריסין עמד השואל ושאל תפלת ערבית רשות או חובה אמר לו רבן גמליאל חובה אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שחולק בדבר זה אמר לו ר׳ יהושע לאו אמר לו (רבן גמליאל) והלא משמך אמרו לי רשות א"ל יהושע עמוד על רנליך ויעידו בך עמד ר׳ יהושע על רנליו ואמר אלמלא אני הי והוא מת יכול החי להכחיש את המת ועכשיו שאני חי והוא חי היאך יכול החי להכחיש את החי הי' רבן גמליאל יושב ודורש ור׳ יהושע עומד על רגליו עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן עמוד ועמד אמרי עד כמה נצעריה וניזיל בראש השנה אשתקד צעריה בבכורות במעשה דר׳ צדוק צעריה הכא נמי צעריה תא ונעבריה. מאן נוקים ליה נוקמיה לר׳ יהושע בעל מעשה הוא נוקמיה לר׳ עקיבא דלמא עניש ליה דלית ליה זכות אבות אלא נוקמיה לר' אלעזר בן עזריה דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא הוא חכם דאי מקשי ליה מפרק ליה והוא עשיר דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר אזיל ופלח והוא עשירי לעזרא דאית ליה זכות אבות ולא מצי עניש ליה אתו ואמרו ליה ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא אמר איזיל ואימליך באינשי ביתי וכו׳ אמר לה לישתמש אינש יומא חד בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר וכו׳ תנא אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס וכו' תנא עדיות בו ביום נישנית וכו' אמר רבן גמליאל הואיל והכי הוה איזיל ואפייסיה לר׳ יהושע כי מטא לביתיה חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן אמר ליה מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה אמר לו אוי לו לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים אמר לו נעניתי לך מחול לי לא אשגח ביה עשה בשביל כבוד אבא פייס אמרו מאן ניזיל ולימא להו לרבנן אמר להו ההוא כובס אנא אזילנא שלח להו ר׳ יהושע לבי מדרשא וכו׳ אמר להו ר׳ עקיבא לרבנן טרוקו גלי דלא ליתי עבדי דרבן גמליאל ולצערו לרבנן אמר ר׳ יהושע מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו אתא טרף אבבא אמר להו מזה בן מזה יזה וכו׳ אמר ליה ר׳ עקיבא ר׳ יהושע נתפייסת כלום עשינו אלא בשביל כבודך למחר אני ואתה נשכים לפתחו וכו'״.
והדברים האלה, אשר הנם יכולים להיות לאות ולמופת על ענות צדקו, של ר׳ יהושע בפרט וראשי חכמי ישראל בכלל נהפכו תחת יד המכים בחרפה על לחיי עמם, וימצאו דוקא בזה מקום לגבות את חובם ולדבר תועה על ר׳ יהושע ועל כל חכמי ישראל וגם על כל העם כלו.
ועלינו לראות במה כחם של החוקרים האלה גדול וענין דבריהם מה הוא.
והחכם גרעץ ח"ד עמוד 35 יאמר בנוגע לר׳ יהושע בפרט:
