עמוד:Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf/31

‫‪22‬‬

המלחמה בכלל, ומירושלים ליבנה בפרט‬ ‬‬‫‬‬ ‫ומי היה יכול לחשוד אותם כי שתו ידם עם העם נגד הרומיים, אשר‬ ‫רק באורם יראו אור? ‬ ‫וגם אם נרצה להסכים לכל דברי יאזעפוס, אבל מי בקש זאת מידם‬ ‫לבקש כי ישלח פלארוס חילו לירושלים, והלא הי׳ די להם להודיע את‬ ‫הדבר לבד?‬

‫והנה באו אנשים אשר קראו עצמם בשם יהודים והם שלחו אל פלארוס‬ ‫צורר היהודים ובקשו לבוא בראש חילו לירושלים בשעה אשר‬ ‫שררה שם שלות השקט!‬

‫לפלארוס, אשר אך זה עתה עזב את ירושלים אחרי אשר הפכה לתהו‬ ‫ובהו ויהרוג שם לאלפים אנשים נשים וטף ויתן לחילו לעשות עם ירושלים כעיר‬ ‫מבוקעה לשלול שלל העיר וגם לאנס הנשים^(ט) ולהרוס את הבתים‪.‬‬

‫וכל זח עשה פלארוס גם מבלי כל סבה ובלי כל טענה, עד כי היה מוכרח‬ ‫להצטדק על זה, והיהודים היו מוכנים להביא על זה משפטם לפני הקיסר, בידעם‬ ‫כי גם משם משפטם אור יצא‪.‬‬

‫ומה היו יכולים להיות מעשי פלארוס עתה כאשר יושבי ירושלים עצמם‪,‬‬ ‫אנשים אשר יכנו עצמם בשם יהודים ואשר יאזעפוס גם הוא יקרא להם ״גדולי‬ ‫אנשי השם״, הם יקראו לו לבוא לירושלים בראש חילו כי "מרדו בך יהודאי"‬ ‫ויתקוממו נגד הקיסר?!‬

‫הלא בצדק ובמשפט היה יכול פלארוס לבלי להשאיר אבן על אבן‬ ‫בירושלים ולהחריב כבר את המקדש בשעה ההיא, ואין אומר השב‪.‬‬

‫ובפרט כאשר באמת הלא שררה שלות השקט בירושלים והיהודים לא‬ ‫היו עוד מוכנים למלחמה כל עיקר, ככל אשר היה הדבר בבואו לפני זה מעצמו‬ ‫אשר הפך בלהות ‬על ירושלים‪.‬‬

‫להצלחת יושבי ירושלים ברגע ההיא, לא שמע פלארוס לדברי האבירים‬ ‫ולא שם להם לב‪.‬‬ ‫ אבל הם לא הסתפקו בזה לבד וישלחו גם אל אגריפא כי ישלח חילו‬ ‫להלחם בירושלים, אשר זה הלא בודאי הי׳ לשם מלחמה, ולא למען הסר מהם‬ ‫חשד הרומיים‪.‬‬ ‫ ואמנם כי גם כל הטענה מקרבן הקיסר הי׳ רק דבה רעה ועלילת שוא‪,‬‬ ‫והדבר יוצא כן גם מתוך דברי יאזעפוס וגם מתוך דברי הגמ' התוספתא והמדרש‪.‬‬ ‬‬‫‬‬

‫פרק ז‪.‬‬

‬‬‫‬‬ ‫דברי יאזעפוס מזה במלחמת היהודים ‪ II, 17, 2‬הם: "בעת ההיא היה הדבר כי אלעזר בן חנניה, אשר היה משומרי המקדש,‬ ‫הציע חפצו לפני כהני המשמר לבלי קחת נדבות עוד או קרבנות מבני הנכר ‬‬‫‬‬

---

‬‬‬‫‬‬ הערה (ט): עד כמה התיר לחילו לעשות כל חפצם בירושלים נוכל לדעת מזה כי הנשים היו להם אחר זה כל דין שבויות, והי׳ דרוש להן עדות.

‫והן דברי המשנה בכתובות‪ ,‬ד׳ פ"ז (פ"ט מ"ט) "אמר ר׳ זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה יד‪ה מתוך ידי משעה שנכנסו עכו"ם לירושלים ועד ‬‬ שיצאו, אמרו לו אין אדם מעיד על ידי עצמו."

ומפני שחשבו המפרשים שאמר זה אחר החרבן נדחקו בלשון המעון הזה, ולא הרגישו בדבר יותר ‬‬‫‬‬