292
המעשים בהמתיבתא ובמדינה
והמבהיל הזה בא לאמר כי כל זה נסדר לכבודו של עקביא ולכבודם של בית שמאי אשר מהם קבל עקביא כל זה.
ובסוף הדברים בא במשנה שם:
״בשעת מיתתו אמר לבנו בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר אמר לו ולמה לא חזרת בך אמר לו אני שמעתי מפי המרובים וכו׳ אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז דברי המרובין״.
והאם יוכל להיות כל ספק שהדברים נאמרו ונסדרו למען נדע שאין הלכה כעקביא, ושגם הוא עצמו צוה לבנו לבטל דבריו.
והחכם ווייס הרגיל פיו ולשונו לשקר כל כך עד כי באין אומר ודברים יאחר את זמנו של עקביא לסוף הימים וכי קבל דבריו מבית שמאי למען יהי׳ אפשר לו לאמר שנעשה כל זה לכבוד ב״ש: ״ולא עוד אלא שנתנו מזכרת לכמה הלכות של עקביא בן מהללאל אשר קבל שמועותיו מבית שמאי".
אבל הדבר פשוט כי עקביא בן מהללאל הי׳ בזמן הלל ושמאי והי' חבירם.
ובסנהדרין ד׳ פ"ה נאמר בגמ׳ ״אמר רב כהנא הוא אומר מפי השמועה והן אומרים מפי השמועה אינו נהרג וכו' תדע שהרי לא הרגו את עקביא בן מהללאל ור׳ אלעזר אומר אפי' הוא אומר וכו׳ ואם תאמר מפני מה לא הרגו את עקביא בן מהללאל מפני שלא הורה הלכה למעשה״.
והדבר ידוע מכמה מקומות בגמ׳ (עי' שבת ט"ו) כי ארבעים שנה לפני החרבן כבר בטלו דיני נפשות, וכבר לא היו סנהדרין בלשכת הגזית ואין דין זקן ממרא כל עיקר.
אבל הם ידעו היטב כי זמן עקביא הי׳ עוד לפני זה כי על כן שקלו וטרו מפני מה לא הרגו את עקביא.
ונפלא הדבר לראות עד כמה לא שמעו החוקרים האלה את אשר ידברו.
הן המחלקאות של בית שמאי ובית הלל לא הוכרעו עד ימי יבנה כדברי ר' יוחנן ״היכן יצאה בת קול ביבנה יצאה בת קול".
ולפני זה עשו בית שמאי כדבריהם ובית הלל כדבריהם וככל השקלא וטרי׳ בסוגי׳ דיבמות ד׳ ט"ו ט״ז וברייתא שלמה בעירובין ד׳ ו׳ ״לעולם הלכה כבית הלל והרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה כדברי בית הלל עושה וכו'״, ובגמ׳ ״הא גופא קשיא אמרת לעולם הלכה כבית הלל והדר אמרת הרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה לא קשיא כאן קודם בת קול כאן לאחר בת קול״.
ואם היתה קבלתו מבית שמאי איזה ענין היתה לשאלת רב כהנא ור׳ אלעזר ״מפני מה לא הרגו את עקביא״ בימי הבית ימים רבים לפני ימי יבנה.
והרי בימים ההם עדין לא הוכרע כבית הלל והרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה.
וכבר הערנו בכרך שלישי עמוד 603 כי עקביא בן מהללאל הי׳ בן דורם של הלל ושמאי, ועל כן גם הרשה לעצמו לדבר בסגנון כזה משמעיה ואבטליון.
ושם נתבאר לנו כי ״אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים״ הכונה לימי אלכסנדר ינאי ופיזור חכמי הדור, ואז באמת היו הימים אשר ישב עקביא לפני רבותיו.
אבל החכם ווייס יש לו גם עוד ראי' אחרונה גדולה מאד ויאמר שמה
