המעשים בהמתיבתא
קמב
פרק כ״א.
ברורי הדברים.
בהיות ר׳ אליעזר ר׳ יהושע ורבן גמליאל ברומא כאשר הומת טיטוס על ידי דאמיטיאן אחיו, ודאמיטיאן ישב לכסא רומא ראו עין בעין את הסכנה הגדולה המרחפת עתה מחדש על בני ישראל.
שם נודע להם כי דאמיטיאן לא יסתפק באיזה גזרות פרטיות על ישראל, כי אם להשמד בלבבו.
ומיד בעלותו לכסא רומא כבר צוה להכין הצעה של פקודה להשמיד את כל היהודים, לא לבד בארץ ישראל כי אם בכל העולם כלו ״מכאן ועד שלשים יום לא יהי׳ בכל העולם יהודי״.
שם נודע להם כל דרכו כי הנהו לא לבד נגד היהודים עצמם, כי אם גם נגד דתם, כמו שבאמת רדף באף גם השרים היותר גדולים אם מצא עליהם צל של חשד בנטי׳ להיהדות, ויוציאם להורגים.
שם נודע להם אכזריות נפשו בכל דרכיו ככל אשר תארם לפנינו גם דיא קאסיוס אשר יאמר בתוך דבריו 67, 14:
״על ידי אכזריות נפשו השיב דאמיטיאן את כל אדם לשונאו וגם למתנגדו, עד כי לא הי׳ יכול לסמוך לא על עבדי ביתו ולא גם על ראשי הנענעראלע מצבא שומרי ראשו".
ושם נודע להם גם זאת כי הרומיים החלו להביט בעין רעה גם על יבנה אשר על ידי בית הוועד הכללי שם שב לב העם לתחיה ולאט לאט יתקומם נס אחדותם.
ראו והכירו שם את אשר נראה זמן קצר אחר זה כאשר לא נשמרו מזה, כי סכנה היא לאסוף את כל זקני ישראל מעריהם לבית הוועד ככל אשר נעשה עד עתה ביבנה מאחרי החרבן.
כי על כן קיימו ״חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" ובית הוועד לא נאסף.
ויתנהג רק על ידי הזקנים אשר הי׳ מקומם הקבוע ביבנה עצמה, וראשוני ראשי הדור הנשיא רבן גמליאל ור׳ אליעזר אשר הי׳ חכם הוועד ור׳ יהושע האב בית דין.
והם השתדלו לנהוג הלאה את כל דבר עמם, גם מבלי אשר יאסף כל הוועד מכל זקני ראשי חכמי הדור.
אבל על ידי זה בא עתה חדשה גדולה, כי המחלקאות אשר נפלו עתה בין ראשי הוועד הנשארים, והיינו בעיקרו בין רבן גמליאל ור׳ אליעזר ור׳ יהושע לא נודע עליהם דעת חכמי הוועד.
ויותר מזה שגם דבר יחיד ורבים לא הי׳ שם בכל צורתו ותארו, אחרי אשר מראש ידעו כי לא תבוא על זה הכרעת המתיבתא כולה, והדברים ישארו רק בתור שקלא וטרי׳ להלכה ולא בתור סוף הכרעה למעשה.
ועל כן בהיות ר' אליעזר שם חכם הוועד וההוראה הכללית היתה מונחת עליו (יבואר לפנינו) קרה כי הורה כדעתו ולא שם לב לחביריו החולקים עליו.
