יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
קכו
עצמה היינו מפני שרצו לעשותה לסתם ואחר כך מחלוקת ולאמר דסתס מתניתין
ששנינו ״או שעברה דרך רשות הרכים פטור״ לאו כולא עלמא היא אלא מחלוקת
ר׳ אליעזר ורבנן היא ולית הלכתא כאותה סתם אלא כמחלוקת ומן המחלוקת אפסוק
הלכתא כר׳ שמעון דאמר הכל לפי הדליקה וכדפי׳ בגמ׳ הכל לפי גובהה של דליקה".
והנה הוכרחו רבותינו להוציא הדברים מפשטן וגם לעשות כאן סתם ואחר כך מחלוקת, אף כי בדבור אחד נאמרו, ואף כי הסתם נאמר באופן אחר והמחלוקת באופן אחר.
וכל זה מפני שחשבו שדברי הגמ׳ "מאן תנא אמר רבא ר׳ אליעזר היא וכו׳" הכונה שר׳ אליעזר שנה את זה.
ועל פי דבריהם הרחיק שם התוספת יום טוב את ענין דברי המשנה וכתב:
"המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדליקה לכאורה עד השתא לא איירי בתוך שלו אלא במדליק בתוך של חבירו ופטור בעברה גדר וכו׳ אלא שהרא״ש כתב אבבא דהכא וז״ל יראה דוקא בשלו נתנו שיעור אבל בשל חבירו כיון דלא ברשות הדליק לא נתנו שיעור וגם הרמב״ם בפרק י״ד מהלכות נזקי ממון העתיק עברה גדר וכו׳ במדליק בתוך רשותו וכו׳ גם נראה כן מהא דכתבתי ברישא דרך הרבים דאמרינן בגמ׳ דר׳ אליעזר דסיפא הוא וכך כתבו התוס׳ דהוה סתם ואחר כך מחלוקת ע״כ ושמעינן דבחד מהתא הוא ניהו רישא וסיפא וצריך לאמר דמתניתן הכי קאמרה המדליק במקום שאין הפסק אלא שההדלקה היא בתוך שלו ואף על גב דעד השתא נמי בתוך שלו איירינן מכל מקום הואיל וטעם הפטור (גם כסיפא) משום שבתוך שלו הוא נקט מלתא כטעמא כן נראה לי״.
והנה הוכרחו להכנס בדוחקים היותר גדולים והתוס׳ יום טוב הרגיש בעצמו כי דבריו הנם נגד פשטן של דברי המשנה.
ונפלאתי על כל דברי רבותינו שלא שמו לב לדברי המכילתא ששם הדבר יוצא מפורש שאין בזה סתם ואחר כך מחלוקת.
והדברים מפורשים שם שכל דברי התנאים האלה כולם יבואו רק לפרש דין יסוד המשנה.
ולשון המכילתא (שמות כ״ב ה׳) הוא "ומצאה קוצים הא לא באו קוצים (שהרי כן הדין גם אם לא מצאה קוצים) אלא ליתן שיעור אם אין קוצים יש שיעור (ואם בכל זה הלכה אונס הוא) ואם יש קוצים אין שיעור מכאן אמרו עברה הנהר והדרך והגדר שהוא גבוה עשרה טפחים והזיקה פטור מלשלם כיצד עומדין על הדבר רואין אותו כאלו הוא עומד באמצע בית כור ומזיק דברי ר׳ אלעזר בן עזריה ר׳ אליעזר אומר שש עשירה אמה כדרך הרבים ר׳ עקיבא אומר חמשים אמה ר' שמעון אומר שלם ישלם המבעיר את הבערה הכל לפי הדליקה״.
והאם יש כאן מקים לנטות ימין ושמאל כי אין כאן סתם ואחר כך מחלוקת כי אם שכל דברי התנאים האלה ילכו רק לבאר את הדין אשר לפני זה.
דהיינו הרישא של המשנה, אשר היא במכילתא בלשון "מכאן אמרו עברה הנהר והדרך והגדר שהוא גבוה עשרה טפחים והזיקה פטור מלשלם"(יח).
ועל זה בא מיד אחר זה "כיצד עומדין על הדבר".
הערה (יח): והלשון במכילתא "מכאן אמרו" ידוע במכילתא במקומות הרבה אשר יבואו להסמיך את דברי יסוד המשנה לקרא.
