226
ימי הבירורים, ומס׳ עדיות
והחוקרים האחרונים אשר כל דבריהם על דברי המשנה הנם כמדברים על
עולם מלא אשר לא ראו מעולם, כתבו גם בזה ההיפוך הגמור ממה שהוא.
ויאמר החכם גרעץ בחלק ד׳ עמוד 38:
"אסיפת ההלכות ביום ההוא נקראה עדיות או בחירתא, ותהי בלא ספק היותר ראשונה והיותר קדומה של אסיפות ההלכות (סידור המשנה) והנקל להכיר את יושנה, כי יחסר לה עוד כל דרכי טיב המלאכה, ותמסור הדברים בלי כל סדר וענין זה עם זה, ורק על ידי השם של המוסר הנם יחד, וכפי הנראה הי׳ המספר כל הקשר בין החומר הרחוק."
והנה כל כך היו זרים להחוקרים האלה כל ידיעות דבר המשנה, עד כי חשבו כי אז בימי יבנה ובסידור מס׳ עדיות עדין לא נתנה תורה לישראל, וזה החילם לעשות, על כן גם לא מצאו ידיהם, ולא ידעו דבר המלאכה הזאת ואיך לסדר.
ובבואו לימי רבי בעמוד 220 כבר יכריז ויאמר:
״מימי הנסיון הראשון לאסוף ולכנוס את ההלכות המפוזרות למקום אחד למן העת שנישנית מס׳ עדיות עברו כבר שני דורות עד ר׳ יהודה הנשיא" וכו׳.
והן דברי כל החוקרים האלה כולם עד כי פראנקעל בדרכי המשנה עמוד 15 יכריז בפומבי כי ר׳ עקיבא הי׳ הראשון "אשר החל ליסד המשנה".
ודבר מס׳ עדיות אשר קדמה לזה הי׳ לכל החוקרים האלה דבר היוצא מן הכלל ואינו בא בחשבון.
אבל מה נעשה להם לכל החוקרים האלה אשר היו מגבבי דברים בלא חקירה של כלום.
והרי גם מתוך מס' עדיות עצמה וגם אך ממנה לבד היו יכולים להבין ולדעת, כי לא לבד יסוד המשנה, כי אם שגם כל דברי בית שמאי ובית הלל שבכל ששה סדרי משנה מראשם לסופם היו ככר מסודרים כולם במקומם אצל יסוד המשנה באין מחסור דבר, לפני ימי יבנה, ולפני הזמן אשר נסדרה מס׳ עדיות.
ואיך לא חקרו ואיך לא שאלו את עצמם,
א) איך אפשר הדבר כי בראשית ימי הבירורים, או לפי מה שהאמינו עד היום כי מס׳ עדיות נסדרה בוועד של בו ביום, איך אפשר הדבר כי מכל דברי בית שמאי ובית הלל נסדרו שם רק אחדים ממחלוקותיהם, סך הכל ששה במספר, והזניחו את כל יתר המחלקאות שלהם.
ב) ויותר מזה כי המחלקאות המעטים האלה של בית שמאי ובית הלל אשר הובאו שם, מהם אשר אינם לא בדאורייתא ולא בדרבנן.
ואיך אפשר כי הביאו וסדרו ולפי דברי גרעץ גם כתבו אז רק את האלה, והזניחו את כל עיקר דברי בית הלל ובית שמאי בענינים גדולים וכוללים?
והאם יוכל להיות ספק שזה הוא מפני שכל עיקר דבר בית שמאי ובית הלל כבר נסדרו כלם במקומם אצל יסוד המשנה,
ורק הששה דברים האלה אשר אינם כי אם עוללות מדברי בית שמאי ובית הלל עד שגם בסוף חתימת המשנה בימי רבי נשארו מהם אשר לא הובאו
