׳222
ימי הבירורים ומס' עדיות
פרק ו'
אבל כל הדברים פשוטים ופרושים לפנינו. המס' הזאת היוצאת לגמרי מכל
כלל מסכתות הש״ס כלו, אשר הם ידברו מפרט אחד אם של שבת או של
יבמות או של קדושין או של גיטין וכדומה לזה,
והיא אין לה כל פרט מסוים, ולא יכול להיות בה כזאת, לפי שכל ענינה הוא ההיפך מזה.
כי מתחלה נבראה בימי הבירורים להביא שם העוללות מהענינים השונים אשר עדיין לא נסדרו אצל יסוד המשנה ובמקומם.
העוללות השייכים לדברי בית שמאי ובית הלל, והעוללות של סוף ימי הבית אשר עדין לא נסדרו במקומם.
והם לבד דברי בית שמאי ובית הלל, גם דברי עקביא בן מהללאל, ר׳ חנינא סגן הכהנים את אשר העידו עוד בימי הכית, ואת אשר נחלקו ר׳ דוסא בן הרכינס וחכמים אם עוד בימי הבית או מיד אחר זה.
ובהיות תחלת יסוד ימי הבירורים דבר כל הכרעת ההלכה הנוגעים להלל ושמאי, ובית שמאי ובית הלל.
הנה באמת הדבר כן שרוב דברי הפרקים האלה, רוב דברי החמשה פרקים הראשונים הם הנוגע לדברי הלל ושמאי בית הלל ובית שמאי.
וכדברי התוספתא המפורשים "נתחיל מהלל ושמאי" כן יותחל שם גם לפנינו.
ואחר זה מיד באו המעט מחלקאות (ששה במספר) אשר עדין לא נסדרו במקומם אצל יסוד המשנה, ואשר יש בהם אשר נשארו כן גם לפנינו רק במס' עדיות לפי שהנם עומדים לעצמם ואין להם התלות גמורה אצל יסוד המשנה וככל אשר מבואר כל זה בפרק ה׳.
והדבר מובן מעצמו כי בעסקם בימי הבירורים בבירור כל דברי בית שמאי ובית הלל הי׳ עליהם להביא את הדברים האלה אשר עדין לא קנו מקומם ואשר אך במקום הזה הוא גם עיקר מקומם בהמס׳ הזאת, אשר נוסדה לכל העוללות האלה.
אחר זה בא שם "אלו דברים שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי",
והולך וחושב זה אחר זה את כל הדברים האלה.
וכמה הדבר פשוט לפי כל דברינו וכמה הדבר מובן כי אך זה מקומם, ובהמס׳ הזאת הוא המקים העיקרי לזה.
כי כמו שנתברר לנו כבר בכרך השלישי מעמוד 575 ולהלן היו כל הדברים האלה בימי הבירורים ואז הוא שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
ועל כן הנה אך בזה מקום הדברים וכן נסדרו.
ורבינו הרמב"ם ז״ל בהקדמתו הביאו התוס׳ יום טוב כאן במשנה י"ב כתב:
"ואלו דברים שחזרו וכו׳ כתב הרמב"ם בהקדמת פי׳ המשניות וז"ל הטעם שהצריכו לכתוב דעת איש אחד ואחר כך חוזר מן הדעת ההיא כגון שאסרו בית
