המלחמה בכלל, ומירושלים ליבנה בפרט
ז
כי על כן לא לבד כי לא שת לבו לכל זאת, כי אם שהוא ואביריו עשו עתה את הצעד האחרון אשר היה אפשר להם לעשות.
כי בראותם אשר שלומי אמוני ישראל וסנהדרי ישראל בראשם החלו לשום עצות איך להתיצב נגדם ביד הזקה, שבו לדרכי הצדוקים מהימים הראשונים בימי אלכסנדר ינאי ושמעון בן שטח, ויעשו להם מועצה גדולה (סנהדרין) מתוכם, למען אשר יבואו הם לפני ההמון לא בתור אבירים הרודים בחזקה, כי אם בתור מנהיגי העם אשר אין אחר מעשיהם כלום.
ולחדש את המועצה החדשה הזאת ולקיימה בתור מועצה המנהגת, נאספו לאסיפה לחדש דבר בעבודת המקדש נגד דת ודין. והן דברי יאזעפוס אשר בשנותו רק הסגנון כדרכו הטובה יאמר באלטטי׳ XX, 9, 6דהיינו כבר בימי פלארוס וסמוך לפני המלחמה לאמר:
"בתוך כך באו אל אגריפא מהלוים המשוררים ויבקשו ממנו כי יאסוף את המועצה הגדולה וכי יתנו להם הרשות ללבוש את בגדי הבד ככל אשר ישאו הכהנים, כי יהיה זה לו לכבוד גדול כי עשה חדשה גדולה כזאת, ובקשתם נתמלאה ואגריפא בהסכמת המועצה הגדולה מלא רצונם כי ילבשו בגדי בד כחפצם, ולחלק אחד מהלוים אשר היתה עבודתם יותר פחותה (השוערים) הרשה להם להיות משוררים, אבל מפני כי היה זה נגד חוקי היהודים לא היה אפשר כי המעשים האלה לא יקבלו את העונש הראוי."
והנה אף שבדברי יאזעפוס באו הדברים סתם, לא יוכל להיות ספק כי המועצה הגדולה הזאת להרים יד נגד התורה היתה מהאבירים הצדוקים חבר הכהנים הגדולים ואגפיהם, אשר כבר עשה זה חנן בן חנן על פי הסכמת אגריפא אחרי מות הנציב פעסטוס לפני בוא אלבינוס כמו שהוא באלטטי׳ שם XX, 9, 1 אשר מפורש שם שהי׳ מועצה מהצדוקים .וכל העם עמדו כנגד זה, ופעלו על ידי אלבינוס להוריד את חנן בן חנן ממשרת כהן גדול.
והדבר מבואר שבכל זה לא בטלו המועצה הזאת ותשאר לכלות עינים ולמדיבת נפש, ואותה אסף עתה אגריפא לשנות דת ודין ולהטביע עליה חותם של הנהגה כללית, חותם של המועצה היותר גבוהה.
והנה באה ונהיתה גם סנהדרין, מאלה חבר הכהנים הגדולים הצדוקים, אשר רובם גם לקרוא בכתבי הקדש לא ידעו, חבר בוגדים בעמם, אשר יאמר להם "אוי לי מאגרופן, אוי לי מלחישתן, אוי לי מקולמסם", חבר אנשים אשר כל אחד אסף סביבו מחנה מאנשים פוחזים זולת לבני אדם, למען לבוז בז ולחלק שלל, חבר אנשים אשר יאמר להם "לא נמצא עוצר בעם אשר ייסרם למשפט על כן התרחבה והתפשטה על ידם גזל משפט״ באופן מבהיל מאד.
ומיראתם את בית המשפט היתה עצת חנן בן חנן כי יהיו הם עצמם לבית המשפט ויבחרו סנהדרין מתוכם לדון בדיניהם על פי דרכי חושך וצלמות.
והנה הגיע הדבר עד לקצה האחרון אשר אין ללכת משם והלאה, ועל כן החליטו טובי העם להשתדל לנער אותם מעליהם, גם ביד חזקה. אז הרימו הם קולם בכח לפני הנציב בקיסרין, לפני ההגמון בסוריא, וגם לפני הקיסר עצמו כי בני ישראל יכינו עצמם למרידה כללית נגד הרומיים.