186
ר' חנינא בן אנטיגנוס
חכם אינו צריך לקבל בפני שלשה הברים ולא עוד אלא שאחרים מקבלין בפניו."
ועל זה בא שם בגמ׳ "אמר ר' יוחנן בימי בנו של ר׳ חנינא בן אנטיננוס נישנית משנה זו ר׳ יהודה ור׳ יוסי איסתפק להו מלתא בטהרות שדרו בנו של ר׳ חנינא בן אנטיננוס אזילו אמרו ליה לעיין בה אשכחוהו דקא טעין טהרות אותיב רבנן מדידיה לגבייהו וקאי איהו לעיוני בה ואתי אמרו ליה לר׳ יהודה ולר׳ יוסי אמר להו ר׳ יהודה אביו של זה ביזה תלמידי חכמים אף הוא מבזה תלמידי חכמים אמר לו ר׳ יוסי כבוד זקן יהא מונח במקומו אלא מיום שחרב בית המקדש נהגו הכהנים סלסול בעצמם שאין מוסרין את הטהרות לכל אדם."
ודברי ר׳ יוסי "שאין מוסרין את הטהרות לכל אדם" היינו שאף שאלה היו תלמידי חכמים אין כאן בזיון לפי שגם "תלמיד חכם צריך לקבל בפני שלשה חברים".
ועל זה יאמר ר' יוסי כי החדשה הזאת באה מיד אחרי שחרב בית המקדש,
"אלא מיום שחרב בית המקדש נהגו הכהנים סלסול בעצמם."
ועל דברי ר׳ יוסי אלה ומתוך דבריו יאמר ר׳ יוחנן על דברי הברייתא "שאפי׳ תלמיד חכם צריך לקבל בפני שלשה חברים" "בימי בנו של ר׳ חנינא בן אנטיגנוס נישנית משנה זו".
ולשונו של רש"י ז"ל "נישנית משנה זו דאפילו תלמיד חכם צריך לקבל."
ולפי כל זה יהי׳ לנו תפסת מרובה מאד כי על פי זה יהי' מבואר כי לא לבד ר׳ חנינא בן אנטיגנוס עצמו הי׳ כבר מראשי חכמי הדור בימי החרבן, כי אם שהי׳ זה אז גם בנו,
רק שבנו האריך ימים עד תוך ימי ר׳ יהודה ור' יוסי.
ועלינו לבאר זה, לפי שהגירסא בגמרא כפי שהיא לפנינו תמוה מאד, וכנראה גס מדברי רש"י לא היתה גירסתו כן, וגם דברי הגמרא בלתי מובנים כל עיקר.
והנה בלשונו של ר׳ יהודה בא אביו של זה ביזה תלמידי חכמים אף הוא מבזה תלמידי חכמים".
והדברים האלה כמו שהם נפלאו מאד, כי היכן נמצא שר׳ חנינא בן אנטיגנוס ביזה תלמידי חכמים.
ורבינו הגדול רש־י ז״ל כתב על זה "אביו של זה ביזה וכו׳ אגב ריתחיה קאמר ולא היא".
וכבודו הגדול של רבינו במקומו, אבל לא נוכל לדעת איך אפשר לאמר כן.
גם אלו היו דברי ר׳ יהודה על בנו של ר' חנינא בן אנטיגנוס אשר עליו הקפיד, גם אז הי׳ הדבר תמוה שיבדה ר׳ יהודה אגב ריתחיה דברים אשר לא היו.
אבל איך אפשר לאמר כי מפני שהקפיד על הבן בדה דברים שלא היו על אביו, על ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אשר גם דבר לא הי׳ לר׳ יהודה עמו ומעולם לא נגע בו, זה הוא דבר שלא נמצא,
וראשי חכמי ישראל היו רחוקים מאד מדברים כאלה.
וכפי הנראה הרגישו התוס׳ שאי אפשר לפרש הדברים כן וע"כ כתבו הם:
