עמוד:Dorot Rishonim part 3, Hebrewbooks org 20125.pdf/181

הדף הזה לא עבר הגהה

‫‪172‬‬

‫המינים והמלשינים‬


והיינו שבכל זה קראו התנאים כרבן גמליאל ור' יהושע שם להתפלה "שמנה עשרה״ לפי שכן הי' שמה בפי כל העם מהימים הראשונים.

וגם אחר שנתקן ביבנה עוד ברכה, שיחד היו לתשע עשרה בכל זה נשאר לה גם אז שמה הראשון "שמנה עשרה".

כמו שהננו רואים שהשם הזה נשאר לה בפי כל ישראל עד היום הזה.

והלשון בהברייתא שם על זה:

"אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים עמד שמואל הקטן ותקנה.״

וענין הדבר את אשר ראו ומצאו לנחוץ אחר החרבן להוסיף על ה״שמנה עשרה" ותקנו עוד ברכה חדשה, הי׳ מפני כי אחר החרבן הרימו הידועים ראש, וכל עיקר דרכם נגד בני ישראל הי' כבר מלשינות עליהם ועל תורתם.

ועד כמה סבלו אז בני ישראל בימים ההם מדלטוריא שלהם ומהשתדלותם לפני הממשלה להבזות את תורת ישראל וכל דרכי בני ישראל בכל תחבולות ערמה נוכל לדעת גם מהאמור במס' חגיגה ד׳ ה':

"כי קא ניחא נפשיה דר׳ יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן מאי תיהוי עלן ממינים אמר להם אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם״ וכו'.

אשר מזה הננו מבינים כי הי׳ זה אז צרה כוללת, בהציקם לבני ישראל לפני הממשלה.

ולשונו של רבינו הגדול הרמב״ם ז״ל בה׳ תפלה פרק ב׳ הלכה א׳:

"בימי רבן גמליאל רבו המיניס בישראל והיו מצירים לישראל ומסיתין אותם לשוב מאחרי ד׳, וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחרת שתהי׳ בה שאלה מלפני ד׳ לאבד המינים וקבע אותה בתפלה כדי שתהא ערוכה בפי הכל נמצאו כל הברכות שבתפלה תשע עשרה ברכות.״

ונוסח הברכה מעיד על עצמו כי עיקר הכל הי׳ מפני שהצירו את בני ישראל לפני הממשלה במלשינות למען הפיק חפצם.

וגם דבר ויכוחיהם עמהם בפני גדולי רומא הי׳ רק למטרה זו, להשפיל את ישראל וכמו שיורה לנו גם המעשה בחגיגה שם:

"ר׳ יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר אחוי ליה ההוא מינא עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה אחוי ליה ידו נטויה עלינו.״

והויכוחים ההם התגלגלו אצלם כן מדור לדור בהדברים ההם עצמם, ולבני ישראל הי׳ סכנה גדולה מזה.

ונעיר על דבר אחד אשר יגלה לנו תעלומה בזה‪ ,‬כי הנה בסנהדרין‬ ד׳ ל״ט בא:

"אמר ליה ההוא מין לרבן גמליאל ידענא אלקייכו מאי קאעביד וכו' אמר ליה מין לרבן גמליאל כתיב מונה מספר לכוכבים וכו׳ אמר ליה מין לרבן גמליאל מי שברא הרים לא ברא רוח שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח אלא מעתה גבי אדם דכתיב״ וכו׳.

והנה בא הויכוח הזה באין דבר, אבל מה היה דבר המינים האלה בשאלותיהם‬ אלה, ועד כמה הפכו בהשאלות האלה דור אחר דור זה נוכל לדעת ממקום אחר.