154
התפלות בישראל
והנה כללו גם את הצום בתוך דבריהם "האבכה" לפי שכל עיקר דבר
התענית הוא דבר התפלות בכל אשר יבואר.
ועל כן גם השיבם הנביא לגמרי בסגנון אחר מאשר אמרו הם, לבלי לדבר נגד תפלותיהם של ישראל בבקשותיהם כי ישיב ד' את שבותם כבראשונה וירחמם אשר אך זה הי־ דבר התפלות בימי הצומות האלה.
כי על כן הזכיר רק דבר הצומות עצמם ודבר הקינות אשר אמרו גם זה בימי הצומות.
וכידוע הי׳ גם זה לחק בישראל וגם זה נעשה ברבים בעבודת הצבור כמפורש בספר דברי הימים ב׳ ל"ה כ"ה:
"ויקונן ירמיהו על יאשיהו ויאמר כל השרים והשרות בקינותיהם על יאשיהו עד היום ויתנום להק על ישראל והנם כתובים על הקינות.״
ועל כן הנביא אשר לא רצה לדבר נגד תפלות ישראל הכוללות להשיב שבותם הזכיר רק את הצום עצמו ואת הקינות "כי צמתם וספוד בחמשי ובשביעי(עג) וזה שבעים שנה הצום צמתני אני" וכו'.
אמנם גם אם נרצה, לאמר כי "הנזר" הכונה על הצום, אבל זה ודאי כי הקדימו התפלות "האבכה" בחדש ההמשי הנזר כאשר וכו׳ ובקבלתם דברי הצומות וזעקתם הנה הי׳ אצלם "זעקתם" העיקר(עד).
ואם כי הצומות האלה היו כבר אחר חרבן הבית הראשון, הנה נשובה ונראה כל דבר הצומות והתפלות בישראל לא לבד מראשית ימי הבית הראשון כי אם גם לפני זה, והוא דבר עבודת הצבור בתפלה.
והנה הדבר ידוע כי עיקר דין התורה בעבודת הצבור בתפלה הוא בכל צרה שלא תבא על הצבור(עה).
ובזה הדברים מפורשים כי מראשית ימי ישראל קימו ועשו ככל דין התורה הזה, ובהיות זה אז לא דבר הנעשה בכל יום, הי׳ דרכם יהד עם זה לקבל עליהם גם צום ולצום כל היום.
ונמצא זכר הדבר כבר בימי שפוט השופטים ובא בספר שופטים כי במלחמת ישראל עם בנימן, כאשר נגפו לפני בני בנימן ובא שם כ׳ כ"ג "ויעלו בני ישראל ויבכו לפני ד' עד הערב" וכו׳.
וכאשר לא הועילה תפלתם ונגפו עוד הפעם לפני בני בנימן בא שם אחר זה שם כ"ו:
"ויעלו כל בני ישראל וכל העם ויבאו בית אל ויבכו וישבו שם לפני ד׳ ויצומו ביום ההוא עד הערב."
הערה (עג): אצלינו נשארו הקינות רק בחמישי, אבל הלא זה ודאי כי מתחלה בקוננם על
יאשיהו עשו זה ביום הריגתו ולא בתשעה באב אשר בהריגת יאשיהו לא היה עדין ליום אבל, וכן קוננו
גם בשביעי על הריגת גדליהו בן אחיקם.
ואצלנו נקבע כל זה רק על תשעה באב לבד.
הערה (עד): הדבר ידוע כי הונח זה רק על התפלה כמו באיכה ג׳ ה׳ ״גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי״ וכמו בספר שמואל א׳ ט״ו י״א ״ויחר לשמואל ויזעק אל ד׳ כל הלילה׳׳ ודומיהם הרבה.
וכבר הובאו דברי הר״א בן עזרא על זה.
הערה (עה): עי׳ בספר המצות להרמב״ם ז״ל עשין מצוה ה׳ ובדברי הרמב"ם שם, ויבואר לפנינו בדברינו על ״הקבלה והדרשות״.
