התפלות בישראל
עז
ודבריו ברורים והנם דברי הכתובים עצמם המפורשים.
ודבר שאין צריך לאמר הוא כי קבלה על נפשם ועל זרעם אי אפשר להיות כי אם דברים קבועים בנוסח קבוע לכל הצבור לכל ישראל.
ומבואר לנו בזה כי מיד אחר החרבן (יתבאר לפנינו) תקנו חכמי התורה והנביאים שבדור, יחד עם הצומות גם תפלות קבועות אשר התפללו בימי הצומות האלה תפלות קבועות הראויות לזה, כמו שיבת מלכות בית דוד, בנין ירושלים, תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גליותינו, ותחזנה עינינו בשובך לציון ברחמים וכל הדומה לזה.
והננו רואים שאז בימי מרדכי ואסתר כבר פשט הדבר כל כך בכל ישראל בקבלה חלוטה לכל העם כלו, עד כי כאשר רצו אז שיקבלו בני ישראל עליהם ועל זרעם לדורותם לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם שלחו להם "לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם וגו׳ וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם".
כי באמת כבר עברו ימים רבים מאז אשר נתקנו "דברי הצומות וזעקתם" ומאז אשר קבלו זה כל ישראל עליהם, כמו שהם דברי הכתוב בזכריה ז׳ ה׳:
"ויהי דבר ד׳ וגו׳ אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני.״
והיינו כי מיד אחר החרבן אשר נחרב הבית ובאו לבבל קימו וקבלו עליהם דברי הצומות וזעקתם.
ובימים הראשונים ההם אשר זכרו עוד את כל מחמדיהם היו התפלות ההם נאמרים מהצבור בבכי ובזעקה, עד שלבד מה שבא בזה על זה "דברי הצומות וזעקתם״,
הנה נראה עוד יותר כי דברי הצומות נכללו תוך דבר התפלות האלה, אשר הם היו באמת העיקר בכל הצומות כולם ככל אשר יבואר לפנינו.
ובשלחם לירושלים בראשית ימי הבית השני לשאול אם יצומו עתה בתשעה באב ויתפללו תפלותיהם אשר נתקנו לזה היתה שאילתם סתם "האבכה בחדש החמישי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים."
והדבר מבואר מתשובת ד' על ידי זכריה כי נכלל בזה גם דבר הצום וגם דבר התפלות, ולשון הכתובים מכל זה זכריה ז׳ א׳:
"ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך הי׳ דבר ד׳ אל זכריה בארבעה לחדש התשיעי בכסלו וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את פני ד׳ לאמר אל הכהנים אשר לבית ד׳ צבאות ואל הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים ויהי דבר ד׳ וכו׳ לאמר אמור אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמשי ובשביעי הצום צמתני אני" וכו׳.
והנה בא בתשובת הנביא "כי צמתם וספוד" ובדבריהם הם "האבכה הנזר".
ואין מקרא יוצא מידי פשוטו כי "הנזר" הכונה מן היין לפני הצום, כי בדבריהם לא הזכירו היום, כי אם "בחדש החמשי" ונכלל בזה גם ההנהגה לפני התענית.
ומבואר כי "האבכה" הוא דבר התפלות כלשון הכתובים בספר שופטים כ' כ״ג "ויעלו בני ישראל ויבכו לפני ד׳ עד הערב" וכו'.
