המלחמה בכלל, ומירושלים ליבנה בפרט
ד
והננו רואים כי הנציב הזה עצמו, אבל טרם בואו אל הארץ, ובראשית דרכו טרם פגעו בו האבירים האלה, לכרות עמו ברית לקחת את נפש העם, אז הי' ידו עם העם וימלא כל משאלותם.
והלך בזה בדרך מישור עד כי עשה בקשתם גם נגד אגריפא.
והמלאכים אשר שלחו העם אל אגריפא גם לא ערבו בנפשם לבקשו כי יוריד את חנן בן חנן ממשרתו בידעם כי היא לא תצלח.
ותהי בקשתם ממנו רק זאת "כי יכתוב לחנן לבלי להתנהג כן להבא".
אבל המלאכים אשר הלכו אל הנציב החדש הם מצאו את לבבו טובה אל היהודים עד כי אגריפא גם הוכרח להסירו ממשמרתו.
וכל זה מפני שעדין לא פגעו בו הנחשים השרפים האלה וכלשונו של יאזעפוס אשר יתחיל דבריו שם:
"אז באה הידיעה לרומי כי הנציב פעסטוס מת וישלח הקיסר את אלבינוס לנציב בארץ יהודה .ואגריפא הוריד אז וכו׳ ויקים תחתיו את חנן בן חנן וכו' ראשי העם שלחו מלאכים אל אגריפא וכו׳ ואחדים ממלאכי העם הלכו לקדם את פני אלבינוס בדרכו מאלכסנדריא לארץ יהודה וכו׳ אלבינוס נתן לבו לבקשתם״.
אבל אך התישב בארץ למדו אותו כל אלה איך לחלק אתם שלל.
וחנן בן חנן זה עצמו אשר על פיו הורד לפני זה, חנן זה "ידע היטב איך להשתמש בכסף וידע והבין איך לקנות לו בשוחד את לבב הנציב אלבינוס".
ולא קנה את לבבו למען שוב למשמרת כהן גדול, כי לא שב למשמרתו זאת ולא הי׳ עוד לכהן גדול.
אבל ידע איך להשתמש בכסף ולקנות את לבבו למען יניח לו לעשות מלאכתו באמונה, כי עבדיו עושי רצונו יוכלו לרדות בכל העם, ולהפשיט עורם ולשלול שלל ,ולבוז בז, ולחלק יחד עם אגריפא והנציב.
ואם כי בדבריו באלטטי׳ אשר קרא בשם הכהנים הגדולים וההורדסים גלה רק טפח וכסה הרבה מאד, הנה במלחמת היהודים II, 14, 1אשר לא הזכיר שמם רק ברמז וידבר דבריו רק על אלבינוס, שם גילה טפחיים ויאמר:
"הנציב אלבינוס אשר בא אחריו (אחרי פעסטוס) נהג סדרי המדינה ברוח אחרת, ולא נשאר מעשי חרפה אשר לא עשה, ולא הי׳ די את אשר עשק וגזל את אוצר המדינה ואת כסף אנשים פרטים הרבה מאד וכו׳ עתה נשאו ראשם גם המהרסים בירושלים. העשירים הם הביאו את אלבינוס על ימינם על ידי שוחד, עד כי מבלי אשר הביט על מעשיהם יכלו לעשות התקוממות ואלה מההמון אשר המנוחה לא מצאה חן בעיניהם נמשכו אחרי אלה אשר עשו יד אחת עם אלבינוס, כל רשע עריץ אסף לו מחנה סביבו ואלבינוס היה לראש כולם. ובעזרת כל ראשי המחנות האלה לקח את רכוש האזרחים אנשי השלום, והסכנה מהם היתה גדולה כל כך עד כי העשוקים תחת לצעוק חמס כמו שהי׳ צריך להיות, שתקו ויתנו יד לפה ויראו להוציא הגה מפיהם, לדבר חפשי לא הרשה לו כל איש, וירכינו ראש לממשלת מספר גדול טידאננען, אז נזרע והושרש גרעין חרבן ירושלים".
