144
הגזרות בימי אספסינוס
ה) ולשלם מסים "חמש עשרה שקל" ובתוך זה שני דרכמונים להיכל
הקאפיטאל ברומא.
וכאשר נתבונן בכל הדברים האלה נראה ונשתומם על עם ד' ועל חכמי ישראל אשר עמדו בראשם כי התנשאו על כל התלאות הנוראות ובתוך כל הבהלות והגזרות רקמו אחדותם וירימו את דגלם. ובכל דבר הנוגע לתורה ומצוה עמדו גם אז ברום עולמם.
וכאשר נסב עינינו מכל מראה בלהות ומעוף צוקה של הרומיים, נראה לפנינו את כל העם שוכן מרומים בימי הרגל ביבנה וחכמי ישראל משתדלים להחיות חיי הקהלות, ולעודד את רוח העם, ובית הוועד הגדול פתוח לרוחה, וחכמי הדור בידם האחת ינטלו וינשאו את בני ישראל להקימם מעפר לקרב עצם אל עצם ולפחת בהם רוח חיים.
ובידם השנית עוררים הם בתורה בראש הומיות לתלמידים אשר ישבו סביבם בכרם ביבנה, ויחד כולם יסדרו כל קבלותיהם על יסודי המשנה למען אשר לא ישכח דבר מפי זרעו, ולבלי יאבד אות מתורת ד׳ תמימה.
זה הוא באמת כחם הגדול של ראשי חכמי התורה, וזה הי׳ פרי עבודתם הגדולה גם בכל העתים אשר עברו על עם ד׳, והיא שעמדה לאבותינו ולנו לחיותנו כהיום הזה.
פרק ל"ט.
התפלות בישראל.
בכל צעדי בני ישראל, ובכל פנות אשר הם פונים עומד אצלם ברום עולמם דבר הכלל כולו, דבר הלאום יחד, צרכי הרבים של האומה כולה, ודבר כל ישראל בכללו.
גם בתפלותיהם של ישראל, התפלה היותר עיקרית תפלת "שמנה עשרה" רוב ענינה וכל סגנונה אינו דבר בקשת יחידים לעצמם, כי אם דבר הצבור בכללו, דבר הלאום וצרכיהם הם.
כי על כן בהשתנות עתה אחר החרבן כל מצבם של ישראל, הי׳ הכרח לתקן הסגנון של הברכות בהתפלה הכוללת הזאת שיהי׳ מתאים עם מעמד האומה ומשאלותיהם עתה.
בהבטל עתה כל ניר של ממשלה אצל בני ישראל לעצמם, כאשר גם נחרבה עיר הקדש ירושלים ונחרב מקדש הקדש, ובהבטל עבודת הכהנים וכל קרבנות חובה ונדבה, ובבוא עתה עול גלות עול ברזל על שכם בני ישראל גם בארצם, הי׳ עתה ההכרח לעשות ולתקן את נוסחי הברכות בתפלת "שמנה עשרה" על פי כל המעשים האלה.
ואף כי בתוך ברכות "שמנה עשרה" יש כאלה אשר נקבעו גם הם בתוך ימי גלותם, בימי גלות בבל (יבואר במקומו), אבל כל זח נגמר ונשתכלל אחר זה בימי הבית השני בימי הכנסיה הגדולה, אשר הם היו גם בכל יתר הדברים הגדולים בישראל "בעלי חיתום האחרון".
