הימים אחר החרבן, והגזרות
עא
והן דברי המשנה כפי דברי הגמ׳ וככל דברי התוספתא והירושלמי:
"לא דנו דין סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה (בנכסי הרוגי מלחמה) מהרוגי מלחמה ואילך (מזמן דין נכסי הרוגי מלחמה בפקודת המלכות ואילך) יש בה סיקריקון".
ומבואר לנו גם מדברי המשנה הזאת כל ענין הדבר כמו שהוא,
כי גזרת אספסינוס לא היתה לקחת את כל נכסי המדינה, כי אם רק את נכסי הרוגי מלחמה.
פרק ל"ח.
נכסי ההרוגים לפני המלחמה.
נשאר לנו לבאר עוד דבר "לפני המלחמה" האמור בתוספתא, ואשר גם בא על זה ענין שלם בירושלמי.
ולשון התוספתא במס׳ גיטין שם אשר כבר הובאו הוא:
"ארץ יהודה אין בה משום סיקריקון מפני ישוב המדינה במה דברים אמורים בהרוגים שנהרגו לפני המלחמה ובשעת המלחמה אבל הרוגים שנהרגו(סח) מן המלחמה ואילך יש בה סיקריקון."
ודברי התוספתא הובאו גם בירושלמי והירושלמי מקשה על זה ומבאר:
"והרוגים שלפני המלחמה לא כלאחר המלחמה הן תפתר שבא סיקריקון וגזל וחמס ולא הספיק לכתוב טרפו עד שבא סיקריקין לכל העולם שלא תהא הלכה למחצה.״
וקושית הירושלמי היא "והרוגים שלפני המלחמה לא כלאחר המלחמה הן"
ומדוע לא דנו בהם דין סיקריקון,
שהרי לפני המלחמה היתה יד בית דין של ישראל תקיפא והסדרים על מקומם, ומכיון שנמסרו אז להיורשים הרי כבר הם הבעלים עוד לפני המלחמה ופקורת הקיסר על נכסי הרוגי מלחמה לא נגעה בהם,
ועל זה ישיב הירושלמי דהכונה על אלה אשר היו קרוב להמלחמה והבית דין עדין לא העמידו את הקרובים לירד לנכסיו.
וענין הדבר מההרוגים לפני המלחמה הוא את אשר יספר יאזעפוס באריכות גדולה במלחמת היהודים II, 18 ולהלן ממה שהי׳ ביהודה מלפני המלחמה.
ואחרי אשר לפני זה יספר ממה שנעשה בירושלים מהמצב הקטן מחיל הרומיים אשר השאיר פלארוס יאמר אחר זה:
"ביום ההוא הי׳ הדבר כי היונים תושבי קיסרין הרגו את כל היהודים תושבי העיר יותר מעשרים אלף איש, ולא נשאר מהם איש כי גם הבורחים נשבו על ידי פלארוס אשר הושיבם לחוף האניות.״
ויאמר שם אחר זה "כל ארץ סוריא נמצאה אז בתוך סופת סערה, וכל עיר ועיר נמצאה בין שתי מערכות אשר עמדו לבלוע חיים זה את זה״.
הערה (סח): הדבר ברור כי בסוף דברי התוספתא יש ט"ס וצריך להיות כמו שהוא במשנה "אבל
מן המלחמה ואילך יש בה סיקריקון".
ורק מפני שלפני זה באו הדברים על ההרוגים טעו וכתבו גם בזה ״הרוגים שנהרגו״.
