הימים אחר החרבן, והגזרות
ע
"זמן רב ישב טיטוס בביירוט ומשם בא לערי סיריען זו אחר זו ובכל אחת מהערים האלה עשה שחוק שעשועים והומתו רבים מהיהודים בגי חזיון וכו' מאנטוכיא נסע טיטוס למצרים ויעבור דרך ירושליס, וכו' וכאשר בא לאלכסנדריא צוה לבחור ובו׳ ללכת ברומא אחרי מרכבת פאר" וכו'.
ורק אחרי אשר נגמר ברומא כל זה, רק אז נתבטל דבר ההפקר הגמור אשר הופקרו לפני זה חיי כל בני ישראל.
ולא יוכל להיות ספק כמו שכבר הערנו כי כל אלה לא הי' משבי ירושלים, כי איך אפשר להאמין כי אל כל המקום אשר הלך טיטוס סחבו לשם את כל השבוים הרבים לאלפים ולרבבות ,ובכל עיר לקחו מקצתם וישאירו רובם וילוו אל טיטוס בכל הדרך אשר הלך.
אבל כי בני ישראל היו אז הפקר לכל, ואל כל המקום אשר הלך טיטוס נסחבו שבוי בני ישראל מכל עבר ופנה, וכדברי יאזעפוס חשבו כי חסד הם עושים עם אלה אשר ישאירו בחיים, ועל כן הנה בצדק רשמו בבבל את כל העת הזאת, תחת השם הקצר "כל דלא קטיל לקטלוהו"(סו).
ובימים ההם היו בני ישראל בטוחים מפחד אויב מהגוים אשר סביבותיהם, רק בהערים והכפרים אשר היו כולם מישראל.
אבל במקומות אשר ישבו בין בני הנכר היו צפוים לכל יד עמל.
ובזמן הזה היינו מיד אחר החרבן הותחל דבר הסיקריקון, אשר גזלו שדותיהם, ובני ישראל גם יראו לדבר מזה.
ועל כן יאמר רב אסי כי בזמן ההוא עדיין לא דנו דין סיקריקון שיהי' המקח בטל לפי "שאגב אונסייהו גמרי ומקני".
אחרי חג הנצחון ברומא נתבטל המעמד הנורא של והי' לאכול, ולא נסחבו מכל עבר להיות לשבויי מלחמה וטרף לשיני חיות טורפות בשחוק שעשועים.
והותחל מעמד שני אשר כללו בדברים קצרים שנונים ונמלצים המגידים יותר מעמודים שלמים, הזמן אשר הי׳ המעמד "כל דקטיל לייתי ארבע זוזי".
לאמר שלא היו לגמרי הפקר, אבל לא שבו לחסות בצל חוקי המדינה, וכל דקטיל נענש באיזה עונש של ולא כלום.
והדבר הזה נמשך מאחרי חג הנצחון כל הזמן אשר נכלל בספור יאזעפוס VII, 6, 1 אשר יאמר:
"בתוך זה (אחר גמר חג הנצחון ברומא) נשלח לארץ יהודה לוציליוס באססוס בראש החיל אשר לקח מן צערעאליס וויטעלליאנוס ויכריח את היהודים במבצר העראדיום להתמסר ויאסוף את כל הצבא אשר היו מפוזרין במקומות שונים ויביאם יחד עם הלגיון העשירי (הוא הלגיון אשר נשאר בארץ יהודה בתור צבא תמידי שם VII, 1, 2) ויצר על המבצר מאכערוס כי הי׳ נחוץ להרוס גם את המבצר הזה לבלי יעלה על לב היהודים להשגב שם" וכו׳.
הערה (סו): דרכם בספרי זכרונותיהם הי׳ כי כתבו דבר קצר כולל, ועל זה מסרו הביאור והסיפורים
השייכים לזה בעל פה.
ונשאר בידינו כן במגילת תענית אשר רק היא לבדה נשארה לנו מכל ספרי זכרונות דברי הימים בהיות זה נוגע לדין הספד ותענית.
