הגזרות בימי אספסינוס
סח
שנתארכה המלחמה יותר, רב כעס הרומיים יותר ככל אשר הוא בכל דברי יאזעפוס והוא גם דבר המובן מעצמו.
ואיך אפשר שדברי רב אסי ילכו על עצם ימי המלחמה.
ו) והרי זו לא יוכל להיות כל ספק שדברי המשנה "לא היו סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה הכונה בהרוגי מלחמה שנהרגו בשעת המלחמה עצמה, שהרי בזה ודאי דברי המשנה והתוספתא אחת הם, ולשון התוספתא מפורש:
"ארץ יהודה אין בה משום סיקריקון משום ישוב המדינה במה דברים אמורים בהרוגים שנהרגו לפני המלחמה ובשעת המלחמה.״
והן דברי המשנה "לא היו סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה" היינו בהרוגים שנהרגו בשעת המלחמה (וגם לפני המלחמה, ויבואר לפנינו) בעצם ימי המלחמה.
ואיך יאמר רב אסי על העת ההיא "מציעתא כל דקטיל לייתי ארבע זוזי" והרי כל הזמן ההוא לא נשתנה דבר וכל ימי המלחמה הי׳ כל עמל הרומיים לבלוע בני יהודה חיים. ז) גם את אשר תלה זה הרשב"א ז"ל ברש״י וכתב "לא היו סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה ופירש"י ז"ל "בגמרא לא הי׳ דין סיקריקון דאגב אונסייהו גמרו ומקני",
לא ידעתי היכן ראה רבינו בדברי רש״י על הרוגי מלחמה הלשון הזה "דאגב אונסייהו גמרי ומקני" האמור בדברי רב אסי על סיקריקון.
ורק מפני שחשב רבינו הרשב"א דקמייתא ומציעתא שבדברי רב אםי הנם ענין אחד עם הרוגי מלחמה האמור במשנה, על כן צירף על הרוגי מלחמה דברי רש"י אצל רב אסי שכתב על כל דלא קטיל לקטלוהו:
"לקטלוהו הלכך אגב אונסיה כי אמר ליה שא קרקע זו והניחני אקנייה ניהליה בלב שלם וקיי"ל תלוהו וזבין" וכו׳.
וזה ודאי כן הוא והוא גם מפורש בגמ׳ על קמייתא ומציעתא "כיון דקטלי אגב אונסיה גמר ומקני".
אבל בנוגע להרוגי מלחמה האמור במשנה לא כתב זה רש"י לפי שבאמת אין זה מדינא כי אם מתקנה וכמו שהוא בתוספתא ובירושלמי, וקנו מדין התקנה.
ואחרי שהערנו על כל זה נוכל לבאר הדברים על ענינם.
פרק ל"ו
כן הדבר כי דברי המשנה התוספתא הבבלי והירושלמי אחת הם, ואין ביניהם כל מחלוקת, ולא סתירה של כלום.
ודברי המשנה כפשטה דגם בבא דרישא בדין הרוגי מלחמה גם זה תקנתא ולא מדינא בכל דברי המשניות האלה כולם.
וכבר הערנו ויבואר עוד לפנינו מדברי יאזעפוס כי גזרת אספסינוס על נכסי הרוגי מלחמה לא היתח מיד אחרי כבישת ירושלים כי אם אחרי אשר שקטה הארץ.
ואז תקנו בנוגע לגזלנים פרטים דין סיקריקון, דהלוקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל.
כאשר בא אז הזמן השלישי שבדברי רב אסי "בתרייתא כל דקטיל לקטלוהו וכו׳ אמר האידנא לשקול למחר תבענא ליה בדינא".
