*
המלחמה בכלל, ומירושלים ליבנה בפרט אבל איך הי' הדבר, ומתי נשתנו פני הדברים, זה כלו גנוז ועבר מכל כותבי דברי הימים, אשר גם כל דבר המלחמה מראשיתה נעלם מהם, ולא הרגישו דבר.
וכל הדברים הנם אחרת לנמרי מאת אשר חשבו עד היום.
ודבר המלחמה מראשיתה עם דבר המלחמה אחר זה לפני ימי מצור ירושלים הנם שני דברים שונים אשר גם דבר אין להם זה עם זה לא במטרתם ולא בדרכם. מטרת המלחמה מראשיתה הי' להציל את העם מנוגשיו הפנימים אשר נשענו על חרב הרומיים, ויביאו את חרבן העם, אשר היא רעה אלף פעמים יותר מחרבן הארץ.
ובזה הנה אחרי מלחמות ארוכות השיגו כל חפצם, ואף גם הרומיים התחילו כבר לתת לב למשאלותיהם וכל הדבר החל להתקרב אל המטרה, ותקותם לבוא.
אבל אז נהפך עליהם הגלגל והצדוקים האבירים סכלו את מעשיהם על ידי צעדים מבהילים ויעשו דבר איום ונורא כזה עד כי גם יאזעפוס איש בריתם הוכרח לדבר אתם רתת, ולקרוא עליהם חמס ושוד בהיות כל זה ידוע ומפורסם אז. ורק אז נשתנו פני הדברים לרעתם של ישראל, ורבן יוחנן בן זכאי ויתר חכמי התורה ראו כי אזלת יד, וישתדלו להציל מתוך ההפבה את אשר אפשר להציל.
ובהיות כל הדברים האלה חדשים לגמרי, וישנו את כל ענין הדברים כולם ,עלינו לבארם ולהעמידם על מה שהם (ד).
פרק ב. ברורי הדברים. טעות גדול טעו כל החוקריס החדשים לחשוב את אגריפא השני את ההורדסים בבלל ואת האבירים הצדוקים וחבר הכהנים הגדולים למפלגת אוהבי השלום ודורשי טובת עמם.
וטעות גדול טעו לחשוב כי כל אלה עמדו להם לישראל להשתדל אצל שרי רומא והקיסר לשכך כעס וחמה, ולהסיר מהם כל חשד של מתקוממים נגד הרומיים, וכי היתה פעולתם להביא ריוח בעולם ושלות השקט במדינה. והדברים האלה הנם טעות מהיפוך להיפוך.
כל עמל אגריפא ההורדסים האבירים וחבר הכהנים הגדולים היה להוציא עליהם דבתם רעה ולצעוק עליהם אצל הרומיים כי הנם חפצים להתקומם נגדם.
הערה (ד): דבר כל המעשים מלפני המלחמה ובתוך המלחמה לכל פרטיהם וגם כל פרטי מדבו־יט בנוגע לארץ הגליל אשר הוא ענין לעצמו (כמבואר במקומו) וכל פרטי הדברים בירושלים, כל זה יבואר לנו במקומו בכרך שלפני זה. וכל דברינו במקום הזה אינם כי אם רק בנוגע לכל דבר המלחמה בכלל.