116
הסנהדרין בלשכת הגזית, ובהמתיבתות
נתכוין רבינו שכתב אין עושין זקן ממרא ולא כתב אין ממיתין זקן ממרא וקשיא לן מדתנן בפרק בתרא דסנהדרין גבי זקן ממרא אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו ולא בבית דין שביבנה אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים.
והנה נשאר בקושיא, אבל הדברים פשוטים ד"אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים", אינו לדונו שם כי אם רק להמיתו שם אחרי שכבר דנוהו למיתה בעירו כמו שמפורש בדברי הרמב״ם בהלכות ממרים שם.
ומבואר שדברי המשנה אין ממיתין אותו לא בבית דין שביבנה הכונה אחר מה שהמרה לבית דין הגדול שבלשכת הגזית, ואחרי מה שכבר דנו אותו בעירו ונתחייב,
והיינו כדברי התוס׳ יום טוב וכפי מה שנתבארו הדברים כי "ולא בבית דין שביבנה״ הוא תוספת מה שהוסיפו אז אחר החרבן אצל יסוד המשנה, לאמר דאף אם כבר נגמר הכל בימי הבית בכל זה אין ממיתין אותו ביבנה.
והדברים האלה באמת ראוים להרים אותם על נס לדעת מהם אורם ואמתם של ראשי חכמי התורה. כי הנה הוסיפו אצל יסוד המשגה "ולא בבית דין שביבנה" אף שזה לא הי׳ יכול להיות כלל, שהרי הדברים האלה אינם על להבא כי אם על מה שעבר אם המרה בישבם עוד בלשכת הגזית וכבר גם נידון למיתה, וכולנו ידענו כי לא הי׳ שם ביבנה עמהם חכם מופלא אשר כבר שאל מלשכת הגזית והמרה על הוראתם וכבר נידון למיתה בעירו בזמן שדנו דיני נפשות,
ואם כן הנה אין זה בגדר של מציאות רחוק הבא לפעמים כי אם בגדר דבר העבר שלא הי׳ ולא יכול להיות עוד. וכל כונתם בהוסיפם זה בהמשנה לא הי׳ יכול להיות כי אם זאת לפרסם כי יבנה איננה במקום ירושלים לשום דין מדיני התורה. כי כל דבר התלוי במקדש הקדש ובירושלים עברו ובטלו עד אשר ישוב ד׳ וירחם על עמו.
פרק כ״ט.
הסנהדרין ביבנה ובהמתיבתות בכלל.
אמנם דבר הבית דין של שבעים ואחד אשר היה ביבנה כמו שמפורש במשנה ריש מסכת זבחים "אמר בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן" ביום שהושיבו את ר׳ אלעזר בן עזריה בישיבה״. ודבר הסנהדרין אחר זה בכל המתיבתות עד שהתמידו גם כל ימי הגאונים, זה הוא ענין אחר לגמרי.
ואף שדבר לא הי׳ להם לא עם כל הענינים המיוחדים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית ולא עם הסנהדרין של כל עיר ועיר בימי הבית,
הי׳ להם בכל זה ענין כללי גדול מאד, ענין כללי עצמי מיוחד, וזה הוא:
