מירושלים ליבנה
112
אבל בהיות דבר הסנהדרי גדולה ענין כללי גדול מאד בדברי ימי ישראל, בין בזמן היותם בכל כחם בישבם בלשכת הגזית, ובין ענינם אחר זה בזמן המתיבתות אשר הותחל עתה ביבנה והלך כן בקו ישר מאז ואילך בכל ימי המתיבתות באושא שפרעם בית שערים צפורי טבריא, וסורא ופומבדיתא בבבל,
ורבותינו הראשונים לא ביררו הדברים מפני שאין זה נוגע להלכה בזמן הזה, כי על כן חובתנו להפיץ אור על כל הדבר ולהעמידו על מה שהוא, בהיות זה פרק גדול ורחב מאד בדברי ימי ישראל על פי התורה והמצוה, וכי יהי׳ נדרש לנו גם לכל הדברים לפנינו.
פרק כ״ח.
סנהדרין בלשכת הגזית ובהמתיבתות.
דבר מפורש הוא במס' שבת ד׳ ט״ו שלא לבד שביבנה לא דנו דיני נפשות כי אם שמאז עזבו הסנהדרין את לשכת הגזית נתבטלו דיני נפשות מדין התורה אף שישבו עוד בירושלים ובא שם:
"ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנוית למאי הלכתא אמר רב יצחק בר אבדימי לאמר שלא דנו דיני קנסות דיני קנסות ס״ד אלא אימא שלא דנו דיני נפשות."
ורבותינו בעלי התוס׳ בד"ה אלא שלא דנו דיני נפשות כתבו "תימא ד"וקמת ועלית אל המקום" דדרשינן מיניה (סנהדרין ד' פ"ז) מלמד שהמקום גורם לא כתיב אלא בזקן ממרא ובזקן ממרא גופיה לא כתיב אלא בהמראתו שצריך שימרה עליהם במקומן אבל לדונו יכול אע״פ שאין בי"ד הגדול בלשכת הגזית ואין נראה לומר דבעי שיהיו במקומן בשעת עבירה כמו בזקן ממרא דהא בזקן ממרא לא על המראתו לבד מיחייב אלא עד שיחזור לעירו ויעשה כהוראתו ואהא לא כתיב מקום ועוד דלא מצינו בשום מקום שהיו בודקין אם היו בלשכת הגזית בשעת עבירה אם לא".
והנה לא תירצו כלום, ובמס׳ ע"ז ד׳ ח׳ המציאו מעצמם דרשה חדשה לתרץ זה וכתבו שם בד"ה מלמד שהמקום גורם: "וא"ת מנלן קפידא במקום שאר חייבי מיתות שלא בזקן ממרא דקרא לא כתיב אלא בזקן ממרא וי"ל דדרשינן כל זמן שסנהדרין גדולה במקומה כדין אצל מזבח אז שופטים תתן לך בכל שעריך לשפוט דיני נפשות נסתלקו הם בטלו כל דיני נפשות."
והנה מפני דוחק קושיתם המציאו ודרשו דרשה חדשה שאין זכר מזה בגמ'.
ותהי להיפך כי בגמ׳ מפורש שאין זה מדרשה זו, ובא שם בדברי הגמ':
"אמר רב נחמן בר יצחק לא תימא דיני קנסות אלא שלא דנו דיני נפשות מאי טעמא כיון דחזו דנפישי להו רוצחין ולא יכלי למידן אמרו מוטב נגלי ממקום למקום כי היכי דלא ליחייבו דכתיב ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא מלמד שהמקום גורם(נג).
הערה (נג): וכבר נדחק בזה שם המהרש"א, וגם אחר כל דוחק דבריו זה ודאי שהתוס׳ המציאו דרשה חדשה שאין זכר מזה בגמ'.
