מירושלים ליבנה
נד
שריד במעט לכל האומה אשר הי׳ גדול כים שברה, לברוא להם מקום להניח שם ראשם למען אשר לא יפוצו בני ישראל איש מעל אחיו, להכין מקום אשר יהי׳ אפשר לפתוח משם חלון להביא איזה שביבי אור, למען אשר יוכלו לחזק עמדתם ולשוב לתחיה.
והנה עשה לו גרעץ שחוק של קלות ראש ומספר לקוראיו גם דבר פלא "כי המעשה הזאת של רבן יוחנן בן זכאי גם לא קבלה כל התנגדות",
לאמר כי כל חכמי הדור וכל העם השלוים וחשוקטים לא אמרו נתנה ראש ונשובה לירושלים האהובה היושבת לבטח, ולמקדש הבנוי כמו רמים.
ובדרכים כאלה כתבו את דברי ימי ישראל ובהבלים כאלה כסו פניה.
והנה מצא גרעץ גם דברים מפורשים מאת אשר אמר רבן יוחנן בן זכאי לנחם את ר׳ יהושע ימים רבים אחר החרבן בהלכם לבקר את חורבות ירושלים ויחבר זה אל מעשה האבלות בשעה ששמעו שנחרב המקדש ומזה כבר יש לו דברים מפורשים על חפשיות השקפת רבן יוחנן בן זכאי על הקרבנות.
והלשון מזה באבות דר׳ נתן פרק ד׳ הוא "פעם אחת הי׳ רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והי׳ ר׳ יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב אמר ר׳ יהושע אוי לנו על זה שהוא חרב מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל אמר לו בני אל ירע לך יש לנו כפרה אחת (צ׳׳ל אחרת) שהיא כמותה, ואיזה זה גמילות חסדים שנאמר כי חסד חפצתי ולא זבח".
ועל הדברים הפשוטים והברורים האלה יקרא גרעץ "ההשקפה החפשית הזאת על טיב הקרבנות נתנה לו להכיר כי נחוץ להקים מקום חדש תחת המקדש". וכמושבע ועומד יענה אחריו החכם ווייס בקול (ח״ב עמוד 3):
"מתוך הדברים האלה יציצו מחשבות הנביאים הנאמנים אשר מעולם לא מצאו חפץ בקרבנות."
וכפי הנראה לא ראו החוקרים האלה ניחום אבלים מימיהם, אשר כל אחד ימצא לו צד של תנחומין למען הפג את הצער.
ובאבות דר׳ נתן פרק י"ד נאמר "כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי וכו׳ נכנס ר׳ אליעזר וישב לפניו אמר וכו׳ אמר אדם הראשון הי׳ לו בן ומת וכו׳ נכנס ר׳ אלעזר בן ערך וכו׳ אמר אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון וכו׳ אף אתה רבי הי׳ לך בן קרא תורה וכו׳ ונפטר מן העולם בלא חטא ויש לך לקבל תנחומין כשהחזרת את פקדונך שלם אמר לו אלעזר בני נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין״.
והחוקרים האלה היו יכולים ללמוד מזה כי טוב לגבר אשר מתו בניו.
אבל מה ענין צרי למכאובים עם בריות גופא ונהורא מעליא ומה ענין תנחומין עם זרעא חיא וקימא,
ומה ענין את אשר נחם רבן יוחנן בן זכאי בימי היות המקדש בחורבנו וידו פרש צר על כל מחמדי עין, מה ענין לזה עם דברי התורה בהעבודה במקדש הקדש בזמן שבית המקדש קיים, וד׳ שמה, והקרבנות נקרבים בעבודה כללית של כל ישראל בכל חקי התורה. ואך חרפה היא לראות כי חוקרים אשר נולדו על ברכי ישראל יעלו גרה את דברי חוקרי העמים להונות את ישראל מנחלתו ולאמר כי הנביאים לא מצאו
