הממונים שהיו במקדש
נג
ונמצאהו בדברי יאזעפוס בימי הורקנוס החשמונאי אלטטי׳ XIV 7, 1 ויאמר שם:
״כאשר הלך קראסוס (שר צבא רומי) למלחמה נגד הפרתים, בא אל ארץ יהודה וישלול אוצר המקדש, כל אוצר הכסף אשר פאמפעיוס לא נגע בו סך הכל שני אלפים טאלאנטים, וכו׳ בתוך יתר הדברים לקח נם מוט זהב אשר הי' משקלה שלש מאות מינען, את המוט הזה נתן לו הכהן אשר הי׳ ממונה על האוצר אלעזר שמו, הוא לא עשה זה בכונה לרעה כי הוא הי׳ איש צדיק וישר, אבל עשה כן מפני זה, כי אלעזר זה הי׳ ממונה גם על הפרוכת אשר היו יקרים מאד יפים ונהדרים להפליא והיו פרושים למסך בתוך המוט הזה, וכאשר ראה אלעזר עד כמה גדלה תשוקת קראסיס לזהב, וירא לבלי ישלול את כל הנמצא במקדש, נתן לו את המוט הזה למען אשר יניח ידו מכל יתר הדברים כולם, וקראסוס השבע לו כי לא תגע ידו בדבר זולת זה והמוט הזה הי׳ מונח תוך מוט אחר של עץ ועל כן לא ידע איש ממוט הזה זולתי אלעזר לבדו."
ומבואר לנו בזה כי אלעזר זה שעל הפרוכת הי׳ יחד עם זה גם הממונה על האוצר.
וכמה יאירו לפנינו על ידי כל זה דברי המשנה "חוץ מאחיה וכו׳ ואלעזר שעל הפרוכות שאותן קבלו רוב הצבור עליהם".
וכמוהו הי׳ גם בן אחיה על חולי מעיים כי הי׳ לו שם יחד עם זה משרה נכבדה, אשר רק על ידי זה נוכל להבין לשון המשנה "אין עושין שררה על הצבור בממון פחות משנים חוץ מבן אחיה שעל חולי מעיים ואלעזר׳׳ וכו׳,
כי גם לבן אחיה הי׳ שם ענין רחב של משרה בדבר שבממון אבל רוב הצבור קבלוהו עליהם, ובא במשנה כפי קצור השם אשר נקרא במקדש.
והתוס׳ יום טוב תמה וכתב "חוץ מבן אחי׳ וכו׳ ותימא דפתהיה שעל הקינין ונחוניא חופר שיחין גם כן בדבר שבממון היו ויחידים הם" ונשאר בתמי׳.
אבל דבריו תמוהים שהרי זה הוא דברי המשנה שבכל דבר שבממון היו שם שנים והי׳ אצל כל אהד גם משנה אליו "חוץ מבן אחיה ואלעזר שאותן קבלו רוב הצבור עליהן" ועל כן גם לא ניתן להם עוד שני עמהם ויהיו יחידים.
ובמשנתנו לא נחשבו רק ראשי המינוי, והרי למאן דאמר שנחשבו רק החסידים והמצויינים שבכל הדורות כולם, לא נחשבו גם הממונים עצמם שבכל הדורות כולם.
והדברים פשוטים שאך זה הם דברי המשנה, ואך זה הם פירוש הדברים "אין עושין וכו׳ חוץ מבן אחיה וכו' ואלעזר״ וכו׳.
והדברים האלה את אשר מצאנו את אלעזר שעל הפרוכת בזמן החשמונאים ישובו ויאירו לנו גם הם לדעת כי דבר הממונים שבמשנתנו אינם הדור האחרון לפני החרבן, כי אם או שכשירי דור ודור בא למנות או שחשבו מימים היותר ראשונים ועל שמם נקראו הבאים אחריהם.
שהרי זה ודאי כי "גביני כרוז" הי׳ בימי אגריפא "ואלעזר שעל הפרוכת" הי׳ גם בימי החשמונאים.
