הממונים שהיו כמקדש
נא
וכידוע אך בבבל ישבו על מלאת מהימים היותר ראשונים מראשית ימי הגולה עד סוף ימי האמוראים, לא כן בארץ ישראל אשר מהחרבן עד אחרי ימי ביתר והשמד, נחרבו בתי המדרש, וחכמי הדור נדדו ונתפזרו.
כי על כן הי׳ שם דברים הרבה אשר לקחו מהידיעות אשר נשארו בבבל.
והברייתא הזאת במנחות שם, וסיום הדברים עליה "ועל אותה שעה שנינו וכו׳ אין בה גם כל סגנון של אגדה, והיא מהברייתות שמתחלתן נבראו לזכרוני דברי הימים והמעשים שהיו, כמו שהוא גם הברייתא במס׳ קדושין ד׳ ס״ו ודומיהם.
אשר כל זה הי׳ ונשאר בידיהם בבבל, בספרי זכרונותיהם אשר הונחו ונתקיימו בבתי אולפנא לזכרון עולם, וגם להבנת דברי המשנה.
ואמנם כי מפני אשר הדבר הזה לבד ממה שנוגע לכל דבר הממונים אשר השאירו במשנה לזכרון קדש, הנה הוא נוגע במקומות הרבה לכל חקירת וידיעת דברי הימים, עלינו לבאר הדברים יותר ויבוא המקום הזה אשר נכשלו בו וידון על הכלל כולו.
ונראה במקום הזה שני הדברים יחד כי דברי הבבלי והירושלמי אינם סותרים כלל זה את זה, כי אם להיפך ישלימו זה את זה כמו שהוא באמת ברוב המקומות.
וזאת שנית נראה עד כמה מדויקים הדברים בהבבלי יחד עם דברי הירושלמי, ככל דברי ידיעות היסטוריות.
והנה כבר הובא לשון הגמרא בבבלי מנחות דף ס"ד שם על דברי המשנה
"מעשה שבא עומר מגגות צריפין ושתי הלחם" וכו׳:
"מעשה שבא עומר וכו׳ תנו רבנן כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה והי׳ הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים בכל יום ויום היו משלשלין להן דינרין בקופה ומעלין להן תמידין וכו׳ למחר שלשלו להן דינרין בקופה והעלו להן חזיר וכו׳ ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגגות צריפין וכו׳.
ומפני שרש"י ז״ל כתב שם "ועל אותה שעה וכו׳ שאותן חיילות החריבו כל סביבות ירושלים", על כן כתבו התוס׳ "בירושלמי דשקלים פ״ה תני לה אאידך עובדא שפעם אחת נשדפה ארץ ישראל" וכו׳.
וכבודם הגדול של רבותינו במקומו כי לא הי׳ זה מעין מלאכתם.
כי כאמת אין כוונת דברי הגמרא כלל שמפני המלחמה החריבו כל סביבות ירושלים, ועל כן לא הי׳ מהיכן להקריב העומר.
כל דברי הגמ׳ "ועל אותה שעה שנינו" וכו׳ הכוונה רק זאת לסיים את הזמן מתי הי׳ זה, ולאמר שבזמן המלחמה הזאת של הורקנוס ואריסטובלוס שהי׳ אז המעשה עם התמיד, באותו זמן הי׳ גם דבר המשנה במנחות שם שלא מצאו מהיכן להקריב העומר.
אבל לא הי׳ זה מפני שהחיילות החריבו ארץ ישראל, כי אם מפני שאז באותה שעה גם "נשדפה ארץ ישראל" כמו שהם דברי הירושלמי(נ).
הערה (נ): לפנינו הגירסא בירושלמי ״יבשה ארץ ישראל" אבל הגירסא הנכונה היא כפי שהביא התוס׳ דברי הירושלמי ״נשדפה ארץ ישראל״ וכמו שמבואר בפנים.
ובירושלמי שם נפל עוד ט״ס שגם בו לא הרגישו המפרשים כי בעובדא השני׳ אשר גם היא כמו בבבלי על שתי הלחם, בא בירושלמי:
