100
הממונים שהיו במקדש
והן כל הדברים ההם עצמם אשר באו גם בבבלי שם (כמו שגם יבואר עוד) אשר לקחו בירושלמי מדברי הבבליים, ושמעו זה בשם רב חסדא.
כי באמת גם "בנוגע לידיעות היסטוריות״ הדבר להיפך מדברי החוקרים האחרונים, והתלמוד הבבלי הוא גם שם העיקר, ובפרט בנוגע לידיעות מימים הראשונים.
לפי שהידיעות האלה הי׳ עיקר מקומם בזכרוני בתי אולפנא, בתי הסדרא והמתיבתות, כמו שהננו רואים גם אצל רב שרירא גאון אשר גם בדברים שהיו הרבה מאות שנים לפניו, וגם בימי האמוראים פעמים רבות אשר ירשום גם השנה והחדש וגם היום.
כי כל זה מצא רשום לפניו בזכרונות, אשר נשארו שם והונחו מימים הראשונים.
כי אחרי אשר יאמר שם ״רב חסדא האמורא הבבלי הידוע וכו׳ ונזכר הרבה פעמים בירושלמי״ וכו׳ יוסיף לאמר: "אך בכל זאת יש מקום גדול להספק אם רב חסדא דהירושלמי הוא בכל מקום רב חסדא דבבלי״ וכו׳.
ומקור ספיקו זה הוא בשני ראיות אשר יש לו כי באו דברי רב חסדא בירושלמי ולא הוזכרו בבבלי.
כי בבבלי שבועות מ׳ באו דברי שמואל דבעד אחד אפי׳ לא טענו אלא פרוטה חייב שבועה. וזה בא גם בירושלמי שבועות פ״ו ה׳׳א אבל בא שם "ר' חסדא וחבורתיה פליגי שבועת הדיינין כל שבועות הדיינין״ ובבבלי לא הוזכרו דברי רב חסדא.
ובדרכי ראיות כאלה אפשר גם להוכיח שגם ר׳ יוחנן וריש לקיש היו גם שניים בבבל שהרי נמצאו מהם דברים רבים בבבלי שאינם בירושלמי.
ותהי להיפך שרק רב חסדא האמורא המובהק רבן של בני דורו, וראש מתיבתת סורא, אפשר שיחלוק על שמואל, ואפשר שיהי׳ נאמר עליו "ר׳ חסדא וחבורתיה פליגי״,
אבל אי אפשר זה באמורא אשר גם אם נקיים מציאותו באו דבריו רק באיזה מקומות בודדים ובלתי בולטים עד כי אין רשומו לעצמו ניכר כלל.
אבל הנה יש לו לפראנקעל עוד ראיה גדולה ויאמר גם המאמר דחלה פ״א (ור״ה פ״א ה״ד) דרב חסדא אמר לבני בבל שלא יכניסו עצמן לספק לצום תרי יומא דכפורי מורה שזה רב חסדא אינו רב חסדא דבבלי דהא איתא בבבלי ר"ה כ״א רבא הוה רגיל דהוה יתיב בתעניתא תרי יומי וכו׳ ואיך לא חש לדברי רבו, וגם מה שהבבלי שם לא מזכיר כלל דברי רב חסדא אלה נראה זר מאד.
ומה אפשר לאמר לראיה מהופכת כזאת, והלא המקום הזה ראיה ברורה הוא שאף שלא הוזכר זה בבבלי בכל זה הוא רק רב חסדא מבבל, שהרי לשון הירושלמי שם הוא:
״תמן חשין לצומא רבה תרין יומא אמר לון רב חסדא למה אתם מכניסין עצמכם למספק הזה חזקה שאין בית דין מתעצלין.״
והאם יוכל להיות דברים יותר ברורים שהי׳ כל זה בבבל, והרי אין לזה מקום בארץ ישראל כי אם בבבל, ולשון הירושלמי גם מפורש "תמן חשין לצומא רבה" וכו׳ דהיינו בבבל, שכל זה הוא רק בבבל, ומבואר באין ספק שזה רב חסדא האמורא הידוע בבבל.
ורבא בבבל החמיר על עצמו, ובפרט שבימי רבא רבו וגדלו הגזירות והרדיפות בארץ ישראל ככל אשר כבר נתבאר לנו בח״ב וגם ״חזקה שאין בית דין מתעצלין נתבטלה שם על ידי זה וכמו שבא באמת בבבלי שם על ימי רבא ״זמנא חדא אשתכח כוותיה״ וכמו שגם קרה אז לרב נחמן רבו המובהק "רב נחמן יתיב בתעניתא כוליה יומא דכפורי לאורתא אתא ההוא גברא א״ל למחר יומא רבה במערבא״ כמו שהוא בגמ׳ בר״ה שם. אבל הנה לבד הראיות הנה יש לו לפראנקעל גם הוכחה מצד אחר שהרי רב חסדא מוזכר גם בירושלמי זרעים ואמוראי בבל לא עסקו בסדר זרעים.
והאם יש קץ לדברי חלומות, ועל ידי ראי׳ כזו הי׳ פראנקעל יכול להוכיח שיש לנו גם רב וגם שמואל חדשים בארץ ישראל, שהרי גס הם הוזכרו בירושלמי סדר זרעים.
