המלחמה בכלל ,ומירושלים ליבנה בפרט. דברי ימי ישראל נשארו לוטים בערפל, גם ביסודי ראשי עניני דברי ימיו.
עד כי גם דבר המלחמה הגדולה, מלחמת חרבן הבית השני, אשר כל דברי ימי ישראל זה כאלפים שנה משם יצאו ולשם הם שבים, לא נחקר כל עיקר.
וכותבי דברי הימים הסתפקו בזה לבד לשוב ולהעתיק לפני הקוראים את דברי יאזעפוס בספרו ״מלחמת היהודים״, אף כי גם הם יודו, כי יאזעפוס עשה כל מעשיו רק לטובת הרומיים ונגד בני ישראל. מבלי להרגיש כי למען הצדיק את נפשו ואת כל אוהביוו ,אגריפא השני בראשם (א), היה יאזעפוס מוכרח לדבר תהפוכות, ויהי מוכרח להעלים המון מעשים רבים (היוצאים בכל זה מתוך דבריו במקומות אחרים) והיה מוכרח לתת לכל הדברים אשר כתב סגנון משונה אשר יגלה ויראה רק על ידי החקירה והעיון.
גם דבר רבן יוחנן בן זכאי אשר בא בגמ׳ ובמדרשים, כי עוד טרם היה אספסינוס לקיסר עמד לפניו, וכי אחר זה יצא ברשיונו הוא וכל יתר זקני חכמי הדור ליבנה, לא חקרו לא מתי היתה זאת, ולא כל ענין הדבר, וישאר גם כל הדבר הגדול הזה סתום לגמרי.
ויטעו כולם לחשוב, כי היה זה בסוף ימי המלחמה, בתוך ימי מצור ירושלים על ידי טיטוס, אשר בימים ההם כבר לא היה אספסינוס בארץ יהודה, וכבר היה לקיסר ימים רבים לפני זה.
והלשון מזה באבות דר' נתן פרק רביעי ״וכיון שאמר להם רבן יוחנן בן זכאי יום אחד ושנים ושלשה ולא קבלו ממנו, שלח וקרא לתלמידיו ר׳ אליעזר ור' יהושע וכו' והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה עד שהגיעו אצל אספסינוס וכו' אמר לו רצונך שאומר לפניך דבר אחד אמר לו אמור אמר לו הרי אתה עומד במלכות, מניין אתה יודע וכו' אמרו לא היו שלשה ימים עד שבא אליו דיופלי מרומי שמת קיפי ונמנו עליו לעמוד במלכות."
ובמס׳ גיטין ד׳ נ"ו בא על זה עצמו: ״כי מטא להתם (המקום אשר היה אספסינוס חונה שם) אמר ליה שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא אמר ליה וכו׳ חדא דלאו מלכא אנא וכו׳ אמר ליה דקאמרת לאו מלכא אנא איברא מלכא את וכו׳ אדהכי אתא פריסתקא עליה
הערה (א): בספרו Vitaהעמיד יאזעפוס שני עדים כשרים ונאמנים על דבריו במלחמת היהודים את טיטוס ואת אגריפא השני.
אבל גם מי שלא ירצה להאמין לשני אלה גם הוא איננו פסול לעדות.