הדף הזה עבר הגהה
כי כמו שיש להוציא המושג מכל נושא בכדי לעשותו כלל, כן יש להשוות נושאים שונים להכניסם רק תחת מושג אחד שמתאחדים בו כולם. כי המושג הזה המאחדם נגד המושגים הפרטים המיוחדים לכל נושא ונושא. הוי ממש כערך הפרט נגד הכלל, וע"כ אם כי המושג של כוונתו להזיק נגד עצם הקרן, ומושגי הנאה להזיקו והיזקו מצוי נגד עצם השן והרגל [וכן בכל האבות] מתערכים בערך כללים נגד פרטים, בכ"ז אם נוציא עוד מכולם מושג חיוב כזה, שמתאחד בכולם, אז יחשבו המושגים האלה [של כוונה, הנאה ומצוי] נגד המושג כערך פרטים נגד כלל; ומושג ההתאחדות הוא ממונך ושמירתן עליך, וממילא יכללו כל הנושאים גם אלו שנחסר להם אחד משלשה מושגים הנ"ל. וזהו אמיתת יסוד הלמוד של כל הצד השווה דאיתא בש"ס, וכמו שבארתי היטב בספרי "הכתב והמכתב" בחלק קנה המידות[1].
- ^ בספר הנ"ל ביארתי עפ"י יסוד זה כל הלמוד של הצד השווה אשר יש להתבונן בו הרבה, דעיקר יסוד כוונת הלימוד הוא דיש להחליט דרק הפרט המאחד שני הנושאים גורם העניין [חיוב, איסור וטומאה וכדומה], ולא הפרטים השונים שיש בכל אחד ואחד מהנושאים, נוסף על הפרט המאחדם. ולכאורה הוא תמוה מאוד ואין מובן כלל בשכל, הלא על כל פרט ופרט יש סברא לומר דרק הך פרט גורם, אם היה נכתב רק הנושא של הך פרט או רק הנושא השני, א"כ גם עתה דנכתבו שניהם, נימא ג"כ דבזה הנושא גורם הך פרט ובזה הנושא גורם הך פרט. וביותר קשה הלא מצינו בכ"מ, דבאמת דחו לימוד של הצד השווה, מצד דיש בהן צד חמור, עיין פסחים (ע"ז ע"א) וכתובות (ל"ב ע"א) וסוטה (כ"ט ע"ב) ומכות (ד' ע"ב), והיינו מצד די"ל דחומרות השונת גורמות בכל אחד ואחד חומרתו הפרטית הנוספת על החומרא הכללית המאחדתם. א"כ קשה דלפי"ז ימוטו בכל מקום מוסדות של הלמוד הזה, כי הרי בכ"מ יש בהן פרטים שונים וכנ"ל. וכבר נתקשו בזה רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל עיי"ש בתוספות ובד' הראשונים ובספרי הכללים מדרכי כתלמוד, ומי שיעיין היטב בדבריהם ימצא שנאמרו בזה כמה וכמה תירוצים וכולם דחוקים מאד עד שאינם מתיישבים על הלב. אמנם עפ"י הכלל הנ"ל ביארתי היטב, הן עצם הלימוד והן מה שבמקומות הנ"ל נמצאו מי שסוברים דיש לפרוך משום הפרטים השונים. דיסוד הלמוד של מה הצד הוא נוסד על הכלל הנ"ל, והוא כמו הכלל הידוע בהיגיון דכל עוד שיש לקשר שני עניינים תחת סבה אחת אין לתלותם בסיבות שונות, והוא ג"כ תוצאות הכלל הנ"ל שיש לעשות מן הפרטים כללים, דיחס של ריבוי הסיבות נגד סיבה אחת הוי כיחס הפרטים נגד הכללים, וע"כ ממילא נוסד מזה גם יסוד זה "לחפש תמיד סיבה אחת ולא לתלות בריבוי הסיבות", והכלל הזה הוא כלל יקר למאוד, ובלעדי זה לא היה יוצא שום לימוד, וברור של ההקדמות אשר
