ברורות בנויות על אדני הביקורת האמיתית והתולדה הנאמנה, ובררתי לזה חלק
בלי מגינים ושומרים, ובעשותם כן יהיה מקום המרכז שמור והניצחון לא יאחר לבא. הלב הוא מקום המרכז של האדם, והיצ"ט והיצה"ר נלחמים עבורו, וכל אחד ואחד משחדל להשיגהו בגורלו, וכמאחז"ל: (בראשית רבה פל"ד) "הצדיקים לבם ברשותם וכו'", אם לבך דילי אנת כולה דילי" וכו' (עי' ירוש' ברכות פ"א). והמקונן יצייר לנו ע"ד המליצה, כי אולי עוד היתה תקוה שיצהיר מרוב עמלו ויגיעו במלחמתו התמידית יתייגע, ואז יהיה ביד היצ"ט להשיג הלב מטרת חפצו ברשותו, אבל אחרי כי "היו צריה" - צוררי הדת - "לראש" - למנהיגים - לאויביה" - היצה"ר, שהוא מהאויבים הפנימיים [כי צר הוא מבחוץ ואויב הוא מבפנים] "שלו" - יכולים לנוח כי יש להם על מי שיסמכו שיחליפו את מקומם. אמנם ליסוד כחם, להטות לב העם אחריהם, יש בזה שתי סיבות: א) הסיבה מצד ההמון וקצרי הדעת היא משום, "כי ה' הוגה על רוב פשעיה" - כי עוד יזכירו ש"ש בעת שירבו לפשוע ולהדיח, כי מראים איך הם מבקשים טובת האומה והצלחתה, וגלל כן "עולליה" - האנשים שאין להם דעת כעוללים - "הלכו שבי לפני צר", ועל ידי זה "ויצא מן בת ציון" - מן כלל האומה - "כל הדרה"; ב) והסיבה של שתיקת הגדולים והטובים היא משום "כי היו שריה כאילים" - באילים יצקה הטבע עניין פלא, כי בעת הליכתם ישענו כ"א הראש שלו שהוא האבר הראשי והחשוב מכל האיברים על זנב חברו. וכן עשתה אז האומה כי נתנה אשר הראשים יהיו נשענים על הפחותים והגרועים, על אנשים אשר אין בהם קורטוב רגש האנושי, רחוקים ממידת היושר והצדק, ומיד אנשים כאלה משפט חית הראשים יצא, אם לשבט או לחסד, ובזה החלישו מטה עוזם ונטלו כוחם, הגלידום והקפיאום שלא יניעו לעשות דבר נגד רצונם. וזהו עומק מליצת חז"ל (שבת קי"ט ע"ב) "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה שנאמר היו שריה כאילים - לא מצאו מרעה מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה, אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה" — והוא מליצה נפלאה, וכל המאמרים שם סובבים ע"ז הנקודה, "כי לא מצאו מרעה" כי המרעה והפרנסה שלהם היה ע"י צינורות מקולקלים ומכוערים כאלה, ובעצמם לא מצאו מיצועי הפרנסה. ואחרי כי ההמון לא יבינו והגדולים לא יבינום, ע"כ הגם כי מחוק הנרדף לחגור שארית כוחו נגד רודפיו ומתקוממיו, אבל פה לא הרגישו מאומה ולכן, "וילכו בלא כוח לפני רודף" - כי לא ינסו את כחם להמלט מהם, כי לא יכירום לרודפים. [אין כוונתו להוציא הנתיבים מפשטותם אולם ע"ד כוונה שניה מכילים כוונה המוסרית, בשגם כי המאחז"ל מתפרש רק עד"ז, ובכללי הדרוש הראיתי שיש מקים לפרש כן, ושזהו דרך חז"ל בדרשתם].
