ואולם, בהיות כי הספרות של תורה שבעל פה הוא ים גדול ורחב ידיים, שם הלכות ואגדות ומדרשים באין מספר, על כן נוכל לומר אשר רוב דרשותיהם עוד בלא באור, כי הביאורים שיש לנו עד ביום מכילים חלק קטן מדרשותיהם, ובדרכי ביאורם לא פתחו פתח כללי בהבנת דבריהם ולא סללו את דרך הביאור, לעשות לדרך כבושה להתבונן מזה ביאורי יתר הדרשות. וכאשר נשים עין ביקורת על דרכי הביאורים שנתחברו עד היום נראה כי הם ביאורים פרטים אשר אין ללמוד על ידם המאמרים הסתומים מן המאמרים המפורשים. כי רוב ביאוריהם הוא לפי עמלם לבקר את הכתוב: להראות כי על פי חוקי הלשון תכילנה המלות את הדרש, מצד שיש איזה דקדוק בקרא שאינו כפי חוקי הלשון, וזה היה שורש דרשתם, וכן קשרו והדביקו את הדרש עם עצם הכתוב. ובאופן כזה הלא יש לחפש בכל דרש ודרש דקדוק אחר, כי הדקדוק אשר על ברכיו נולד דרש זה, לא יצלח לדרש אחר[1]. ואם אמנם כי ברור הדבר אשר חז"ל שמרו כללי הדקדוק בקרא, כי מי כמותם יודעי טוב השפה וסגולתה על פי חוקי הדקדוק, ובלא ספק שמרו חוקי הדקדוק כאשר שמרו תהלוכות הפשט, כי אחת הוא, והפירוש אשר ינגד לכללי הדקדוק מנגד הוא לכללי הפשט הפשוט, והדרש שנוסד על פי עומק חוקי הדקדוק, הוא יקר ונעלה מאד באשר הוא רק פירוש הפשוט של הקרא – אבל במדה זו אשר כללי הדקדוק מתקרבים אל ביאורי הפשט הפשוט, במידה זו אנו רואים מה רחוק וכמה כבד הדבר לעשות רק היסוד הזה לאבן פינה בדרכי דרשותיהם, כמו שכבד או גם נמנע להעמיד דרשותיהם על נקודת הפשט. גם ראינו כי הרבה מן המבארים דחקו את עצמם יותר מדאי בכללי הדקדוק, ובהגיעם בביאורם לכמה דרשות וראו אשר כללי הדקדוק הידועים לא יספיקו להעמיד באור דרשתם, מצאו לנכון לפי דרכם לחדש כללים מחודשים למען שעל פי הכללים האלה יראה שיש דקדוק בקרא, בכדי להמציא שורש אל הדרש בפשט המקרא. ואמנם בזה יש מקום להמבקר לשאול ראיה על אמיתת הכלל, כי כללי הדקדוק אינם תמיד על פי חוקי השכל והתבונה, רק הם מוטבעים בסגולת השפה, בכל שפה ושפה כפי סגולתה המיוחדת. ואם אפוא כן מי הוא שיקבל אחריות כללי הדקדוק החדשים עליו? ואם יאמתו הכלל מצד
- ^ אמנם הרב הגאון המפורסם בכל הגולה פאר דורנו מו"ה מאיר לייבוש מלבים שליט"א הפליא לעשות בזה בספריו היקרים, ואם כי גם הוא נטה יותר לבאר דברי חז"ל על פי דרכי הדקדוק [המקשרים ומקשים את הכתוב עם הדרש] ועל פי דרכי ההיגיון [המרככים את הכתוב ומוציאים המושגים הפנימיים להשוות את הנושאים של הכתוב והדרש כמו שיבואר לקמן בגוף הספר], אמנם גם בדרכי הדקדוק עשה כללים כללים באיה"ש ובאמת הפיץ אור חדש על דרכי דברי חז"ל והגדיל לעשות בספריו היקרים וזכרו לא יסוף מבני עמנו לברכה עד עולם.
