הזה התמימים והישרים מצא עונג ושעשוע. ואחאי הולך ומוצא חן ושכל טוב בעיני דודו ודודתו, וגם בעיני בתם שרה היה טוב. ומה גדלה שמחת בוסתנאי בשמעו מפי אבון ואשתו באחד הימים אשר סר לביתם כי בחרו באחאי לתתם לו את בתם לאשה. בביתם ישב מפתם יאכל הוא ואשתו כל הימים וכל מחסוריו עליהם, לא ינוע לבקש לו מחיתו, ואך בתורה יהגה כל היום, כי אבון היה איש עשיר ושרה יחידה לו. שמחה טהורה מלאה את כל פינות בית אבון, ופני אחאי האירו באור הצלחתו. בוסתנאי ראה ונהר, שמח ושש בטוב אהובו, ובלבבו אמר: מי יתן ואצא גם אני מארמון המלך ומצא לי להקדיש ימי לתורה ותושיה.
וכבוא בוסתנאי אל בית אבון ביום המחרת חרד חרדת שמחה חדשה כי אביו זקנו רבינו כפנאי בא ממחוזא לראותו, וברכו בשם אמו ואמו זקנתו. בוסתנאי נפל על צוארי אביו זקנו ויבך ויאמר: קחני נא אבי עמך, השיבני נא אל אמי, אשבה נא לפניך ואשתעשע בתורת פיך.
"הלא ידעת בני", אמר כפנאי, "כי אין לאל ידי לעשות כזאת, ומדוע איפוא בני לא טוב לך בחצר המלך?"
ויספר בוסתנאי לאביו זקנו את כל הנוראות אשר ראה בחצר המלך וכי גם לו עוינים ואויבים שמה אשר לא יחדלו להציב לו משחית ולתפשם ברשתם, וכי לולא דארא אשר התיצבה לשמרו ולהצילו כי עתה כבר כלתה גם אליו הרעה. – אך מדי דבר בוסתנאי בדארא והתמלטו מפיו דברים אחדים בתומת נפשה, ביקר רוחה, ובאהבתה אותו, נבהל כפנאי כמעט ויאמר: השמר ושמור נפשך בני לשגות באהבתה. הלא ידעת מי אתה?
"יהי לבך סמוך ובטוח אבי", ענה בוסתנאי, "מכל משמר אצור לבי ולא יסיתני יצרי".
ויוסף בוסתנאי לספר לאביו את כל המוצאות אשר מצאו את חצר המלך למן היום אשר בא שמה. ויהי בהגידו לו את דבר הציר השלוח מארץ ערב ומכתבו אשר נקרא באזני המלך, וכי מלא המלך וכל שריו ועבדיו פיהם שחוק על דבריו וחלומותיו, רעמו פני כפנאי, נענע בראשו ויאמר: גם אנכי שמעתי שמע הישמעאלי הזה הנקוב בשם מחמד, המתפאר כי הוא נביא לאלהי השמים והארץ והוא שלחו לקרוא בשמו כי אין עוד מלבדו. ולבי אומר לי כי עשה יעשה וגם יוכל, גדולות ונצורות צפונות לו ולתורתו. כבר הגידו לנו חכמינו אשר באו בסוד ה׳ מראש, כי בימים יבואו יקום איש מבני ישמעאל ודרך כוכב מזרע אברהם, להאיר חשכת עמים רבים וגוים עצומים באור מעט כי יגונב אליו מתורת ישראל. ואנכי הרואה כי הוא הוא האיש אשר חזו במחזה, הוא הוא האיש אשר בו בחרה ההשגחה העליונה לפלס נתיב לחפצה הקדוש. כי כבר רבה רעת העמים
