לצאת אל הציד, ועל יד המלך רכב בוסתנאי היערה. עד מהרה מצאו הצַיָּדִים את הצבי הגדול בעל הקרנות התלולות והיפות, אשר גדלו ועתדו אל היום הזה. הצבי רץ בחמת כחו בין השיחים, והצידים נפזרו לכל עבר ופינה לרוץ אחריו ולהדביקהו. והנה הצבי נקרה ועבר לפני בוסתנאי. למראה הצבי האומלל חרד בוסתנאי, אך כמעט רגע התחזק, הרכיב ידו על הקשת ויאמר לירות בו, למען ידע המלך כי יודע הוא לירות בקשת ולא יחטיא. עודו מתעתד ומביט אל המטרה, ולבו אמר לו חדל ויחדל .עברו רגעים אחדים וקול קרן הצידים נשמע מכל פינות היער, אות כי נפגע הצבי והומת. מוצדו, אחד שבעת השרים הרואים פני המלך השכיל לפלח את הצבי בחצו. והמלך רץ כחץ אל מקום מפלת הצבי, וחמתו בערה בו מאד, ויפנה אל מוצדו ויקרא" :איך מלאך לבבך לירות את הצבי בו ברגע אשר נקרה ובא לפני?"
"ומאין היה לי לדעת זאת?" ענה מוצדו בפנים נזעמים.
"ידום העבד!" קרא המלך בחרי אף. "האם לא ידעת, כי משפט העבד לחלוק כבוד לאדוניו?"
"ומדוע זה קראת אותנו עמך אל הציד, אם אין לנו הצדקה למשוך בקשת?"
"עבד עבדים דום!" קרא המלך בחמה שפוכה שנית.
"אינני עבד", ענה מוצדו. "אחד השרים הגדולים במלכות פרס אנכי, וגם אני כמוך ידעתי את משפטי הציד. ולך אין צדקה להכלימני ולנגוע בכבודי, כאשר הסכן הסכנת לעשות עם כל זולתי. אינני נשיא היהודים אשר הכרעת לטבח, וגם לא הבנאי אנכי אשר הֵמַתָּ בצדיה, לבלי הקם את השבועה אשר נשבעת לו".
פני המלך חורו מכעס וחרון. עוד קשתו בידו והחץ על יתרה ועד ארגיעה הניפה המלך וירכב ידו עליה ויור במוצדו. "עבד בוגד באדוניו!" קרא המלך, והחץ יצא ויפלח את צוארי מוצדו, ויפול מת תחתיו. חרדה אחזה את כל השרים והעבדים באי הציד. אין פוצה פה ודובר דבר.
"ככה יעשה לכל בוגד במלכו!" קרא המלך. "קברו את המת". ויט את סוסו וירכב לשוב העירה.
ובוסתנאי נשא עיניו אל השמים ויאמר: "ברוך אתה אלהי אבותי צור ישעי ומשגבי, כי סַכּוֹתָ חסדך עלי. מה היתה אחריתי אם פגעתי אנכי בצבי, כאשר עלה על לבבי בתחלה".
13) יושר משפטי כוסדראי
היום פנה לערוב. המלך ובני ביתו קמו משולחנם ויתהלכו לשוח בגינת הביתן, ודארא באה גם היא ותפן כה וכה לבקש את בוסתנאי,
