עמוד:Bostenay - Meir Leheman.pdf/25

הדף הזה עבר הגהה

המלך, וכוסדראי לא שכח את חלומו ואת אשר הבטיח אז, ובכבודו בעצמו בא גם הוא למחוזא לראות בעיניו את הנער, ולשמוח ביפיו וטובו. ובוסתנאי מצא חן ושכל טוב בעיניו, ויצו להשגיח בהשגחה יתרה על שלום הנער, ושלום השכלתו בלמודיו, אך גם בלעדי פקודת המלך, לא מנעו אמו ואביה השגחתם ממנו, ‬רבינו כפנאי לימד והורה בעצמו את נכדו ואת חברו אחאי חמשה חומשי תורה, בשום שכל ודעת, הבינם במקרא את כל הידיעות הרמות, האמונות הקדושות, המוסרים המופלאים הצפונים וגנוזים בספורי התורה ומצותיה, והכל בדרך קלה וישרה כנאוה לנערים אשר כמוהם. כאשר גדלו, למדם ששה סדרי המשנה, ובא לו אל התלמוד והסבירם עניניו ודרכיו הליכותיו וסוגיותיו באורח הפשט הברור והפלפול ההגיוני. – עד אשר השכילו אל דרכי התלמוד, וידעו לקרוא ולעיין בו כטובי התלמידים.

בוסתנאי הגיע לשנת חמש העשרה ולא ידע כי אם את הלמודים אשר למדו אבי אמו. כמה פעמים שאל בוסתנאי את פיו ואת פי אמו על דבר אביו ומותו ולא הציל מפיהם דבר אחד. אך בראות כפנאי כי גדל נכדו ויהי לאיש, אמר לספר לו את אשר קרה לאביו, ולבית אבותיו. הנער שמע וחרדה אחזתו. לשמע בגידת המלך באביו, ומעשי אכזריותו הגדולה, רגזו כל עצמותיו, ורוח רעה בעתתהו.

"הנני אבי זקני!" קרא הנער ממעמקי הלב. "הנני לנקום נקמת דמי אבי מאת המלך הבוגד, ארצחהו נפש, ‬אקח את ירושלים מידי אויבינו, ואקומם כסא אבותינו!"– ‬ ‫"חלילה לך בני", ענה רבינו כפנאי, "מחשוב מחשבות כאלה חלילה! שלש שבועות השביענו ה׳ אלהי ישראל, ומהם שלא נדחוק את הקץ ולא נמרוד על המלכויות. חדל בני חדל, הננו מצפים לתשועת ה׳ כי יתקע בשופר גדול לחירותנו ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ, כי ישלח מלאכו את אליהו הנביא לבשר לנו בשורות טובות ונחמות, כי ישיב ה׳ שבות עמו, יבנה את עירו את ירושלים, ויכונן כסא דוד. אולם עד העת ההיא אשר אנחנו מצפים, נשא ונסבול בהשקט ובטחה".

"האם אין לי צדקה לעמוד כגואל הדם לדרוש דמי אבי היקר מאת ‫הרוצח?" שאל בוסתנאי.

"אין לך צדקה בני לשלוח יד במלכך, אל הגמולות אשר לו נקם ושלם יגמול עליו. וראה גם ראה בני, כי עליך חובת תודה למלכנו כוסדראי, כי שם נפשך בחיים וכי פקח עיניו עליך לטובה, לכלכלך כל ימי חנוכך". ‬ויספר כפנאי לנכדו את החלום הנפלא אשר חלם כוסדראי ופתרונו.

"אבי זקני", ענה בוסתנאי, "אלהי ישראל פדה נפשי בחמלתו הרבה, אבל המלך חשך מנגוע בי — כי ירא לנפשו".