ונאמן רוח להתחבא שמה, ובנימין מהר וישב אל ארצו ואל עירו חרש ביום הגיעה השמועה אליו כי המית המלך את הנשיא ואת ביתו.
כוסדראי רגז תחתיו בשמעו כי נמלטה ילתא אלמנת הונא וישלח את עבדיו אל סורא לבקשה ולהמיתה, וכאשר לא נמצאה ילתא גם בסורא נתנו את הגאון אביה בבור ויענוהו וייסרוהו מוסר אכזרי למען הצל מפיו דבר על אודות בתו איפוא נחבאה, אך הגאון נתן גוו למכים ולחייו למורטים, שחה לעפר נפשו, ויצוריו כצל כולם, ואמץ רוחו לא עזבו ולא נתן תודה.
וכוסדראי חגג חגי נצחונותיו בששון ושמחה, נתן את לבו כלב האדיר במלכים באמרו כי הפליא לעשות מכורש, מאחשורש, מדריוש ומכל מלכי פרס, כל מיטיבי שיר שרו כבודו, כל סופרי דברי הימים ספרו נפלאותיו, מדי יום ביום עלה עליז גאוה על כסאו הנפלא כולו זהב טהור ואבני יקרות, התהלך בארמוני תפארתו מלאים כל שלל סגולות העמים אשר כבש, והתענג על חמדת מרבית נשיו ופילגשיו, נפשו מלאה שובע שמחות, עוז וחדוה לפניו, עליון הוא למלכי ארץ, אין ברוזנים משלו.
ויהי היום והמלך הקיץ משנתו וירא והנה פצע במצחו ודם נוזל ממנו, חרדה אחזה כל בני ביתו והרופאים מהרו לחבוש פצעו, אך מה זה היה לו ויד מי פגעה בו? בני בית המלך האמינו כי בהתהפכו על משכבו בלילה נקף ראשו בארובות אפריונו, אבל המלך ידע כי לא כן הדבר, חלום נורא חלם המלך בלילה ההוא, ותמונת איש עלה לפניו ויך בקרדומו על מצחו, אך החלום כולו נשכח מזכרונו ולא ידע מה דברו, כנבוכדנאצר לפנים קרא כוסדראי גם היום את חרטומיו ומגיו להגיד לו את החלום ופתרונו, וגם המה ענו לו כאשר ענו חרטומי נבוכדנאצר: ספר לנו חלומך ונגיד לך פתרונו. כוסדראי לא הבהיל את חרטומיו ולא הפחיד עצמותיהם כאשר עשה נבוכדנאצר. אך רוחו חובלה ונפשו אבלה עליו. כבד אבן ונטל החול הכבידו ראשו עליו, בהלך נפשו נראו לו חזיונות חלומו ועד ארגיעה שבו עלו בתהו, ככה התפעמה רוחו בקרבו, ומרירות נפשו אחזתהו פלצות וחייו לשאול הגיעו.
דבר החלום הזה הגיע גם אל הבור אשר הגאון רבינו כפנאי היה אסור שם וכפנאי בקש לבוא לפני המלך. "הובילוני אל כוסדראי", אמר רבינו כפנאי, "ואנכי אגיד לו חלומו, וארפאהו מחליו". ויוגד למלך ויצו להביא את רבינו כפנאי לפניו. אנשי פקודות הכלא רצו להפשיט ממנו את בגדיו המגואלים בדמי המכות אשר הכוהו ולהלבישו בגדים אחרים, אך כפנאי לא שמע להם ויאמר: בבגדי אלה הביאוני אל המלך, עיניו תראינה את אשר עשה לי ולגואלי ושארי, וינחם. או אז יש לו תקוה כי תעלה ארוכה לו וירפא מיגונו.
