עמוד:Bostenay - Meir Leheman.pdf/11

הדף הזה עבר הגהה

יאר פניו אליך ירד לפניך גוים, ומלכים יתכחשו לך. והוא יצא לפנינו ‫ונלחם מלחמתנו.

‫תשואות עורכי קרב ורגשת מצביאי צבא נשמע בכל ארצות ממלכת ‫פרס הגדולה מקצה, האחשדרפנים והפחות פקדו אנשי חיליהם, ומקצוי הארץ ‫הובילו צבאותיהם אל מקום המועדה, גם רצי ראש הגולה חנינאי יצאו דחופים ‫להשמיע את היהודים להתאסף אל מחוזא לעלות למלחמה והקול קורא: ‫על ירושלים נעלה, מלכנו כוסדראי ילך לפנינו להשיב לנו נחלת אבותינו. בשורת הישועה הזאת הריחה ברוח גבורה את כל היהודים בפרס, כל איש ‫גבור חיל, וכל עלם בחור עזבו בשמחה איש איש את ביתו, את אשתו, ‫את בניו ואת אבותיו, והמונים המונים נהרו אל הונא, לצאת עמו ולדגול ‫בשם ה׳ לרשת ארץ אבותיהם, ויעל מספר אנשי חיל היהודים לשלשים ‫אלף איש כאשר הבטיח הונא את המלך. יום המועד למסע המחנות בא, ‫והונא ברך את רעיתו תמתו בטרם ילך וינחמה וידבר על לבה "מנעי עיניך ‫מדמעה ילתא אהובתי, עוד מעט וקראתי לך ובוא תבוא בקרית מלך רב, עוד מעט ולך תאתא המלוכה בירושלים עיר הקדש והבן אשר יולד לך ‫יירש כסא דוד אבי".

‫בבקעת מחוזא התפללו שלשים אלף איש ישראל תפלת המנחה, ‫וככלותם תפלתם קמו ויצאו לבוא אל צבאות המלך.


צבאות כוסדראי הלכו הלוך ונצוח. בסוריא עמד שר צבא הרומאים ‫נארזעס איש גבור חיל נודע למחתה, שר הצבא הזה יצא לפנים בצבאות ‫הקיסר מאויריטיוס לעזור לכוסדראי להשיבו לאיתן מלכותו, ולזאת איפוא ‫לא האמין פהאקאס הבוגד בשר צבאו זה, במלחמתו עתה את כוסדראי, ‫ויתנכל לו ויקרא לו לבוא אל קאנסטאנטינאפאל, ובבואו צוה פהאקאס ‫וישרפוהו באש לעיני כל העם, ומאז סר צל שר הצבא הגדול הזה מעל ‫צבאות רומא אשר היו נחתים בסוריא לא מצאו און לעמוד לפני חיל ‫כוסדראי, שערי המבצרים מערדין, דארא, ארטידא, עדעססא נפתחו ‫לפניהם, את הנהר פרת עברו, ואת היעראפאליס, חאלציס, ואדעא לקחו ‫בזרוע נטויה. וילכו הלוך ונצוח עד בואם אנטיוכיאה. שובע שמחות היה ‫הונא בתת לו המלך להשגיח על אנטיוכיא העיר הגדולה אשר הצרה והציקה ‫ליהודים ימים רבים. היהודים עדרו מערכה עליה ובקול קורא: מפלת ‫אנטיוכיא היא תקומת ירושלים, הרעישו וקרקרו את חומותיה, וימינם הורתם נפלאות. "היהודים לכדו לי את אנטיוכיא", אמר כוסדראי אל הונא, "ישמח לבך הונא, עוד מעט והיית מלך בירושלים".

‫כשטף מים כבירים שטפו צבאות פרס ועברו, באין מעצור ומונע. ‫קסריא ודמשק נלכדו. לא עברו ימים אחדים והפרסיים הבקיעו בארץ הגליל.

הנשיא הונא והיהודים אנשי צבאו היו הראשונים אשר הציגו כף ‫רגליהם על הארץ הזאת, הונא נפל על פניו ארצה וינשק עפרה, קרע את ‫בגדיו, ויזעק מנהמת לבו, כמוהו כן עשו כל אנשי חילו.