עליהן ושכ"ז שהצדיקים ביניהם הם מקלסין ומצטערין כשמסתלקין מן העולם ומלאכי השרת שמחין עליהן שהם באים ושכרן לפניהם וכשהצדיקים מסתלקין מן העולם שלש כתות של מלאכים יוצאין לקראתם, ראשונה אומרת יבוא שלום, שניה אומרת ינוחו על משכבותם, שלישית אומרת הולך נכוחו, וכשהרשעים מסתלקין מן העולם ג' כתות של מלאכי חבלה יוצאין לקראתם, ראשונה אומרת אין שלום, שניה אומרת אמר ה' לרשעים, שלישית אומרת למעצבה תשכבון. ד"א יקר בעיני ה' המותה לחסידיו משל למלך שיצא לטייל ועמד על גב תוך הארמון שלו ואמר מן כל אלו מי יתן לי קילסון אחד, וכשהגיע לישב במשתה בא אסטרטיון אחד עמד לפני המלך אמר המלך מי אתה אמר לו אני הוא שנתתי אליך קילוסין במדבר אמר לו הרי אתה עשני שלטון אמר לו לכך נתתי לך אמר לו הרי אתה כיוצא בי או יותר ממני אתה מבקש לעשות כך אמר הקדוש ב"ה לצדיקים הרי אתם כיוצא בי או שמא אתם יותר ממני אתם מבקשים לעשות כך אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה הא מה אני בורא עולמות אף אתם מחיים מתים. אנה ה' כי אני עבדך, משורר שהיה דוד משפיל עצמו בכל מקום שנא' דוד בן עבדך ישי. אני עבדך בן אמתך, ולא דומה עבד תרבות לעבד שהוא לוקח מן השוק, אני הוא בנה של רות שאמרה ופרשת כנפך על אמתך. פתחת למוסרי, פתחת אסורי מי אמר [מתמר?] היתרת אסורי מרות. לך אזבח זבח תודה, שכל מי שחייב חטאת מביא חטאת, אשם מביא אשם, אבל אני אזבח תודה. ובשם ה' אקרא, מלמד שהיה דוד מחזיר בכל גבול ומתנה שבחו של הב"ה בשעה שהיו עולים לירושלים, שנא' בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים הללויה.
הללו את ה' כל גוים, שתי פעמים מררו [מרדו] אומות העולם במלכות של מעלה אחת בימי נמרוד אילולי שעמד אברהם אבינו וירד לכבשן האש ומיחה בידם, לכך נאמר הללו את ה' כל גוים. ד"ה[1], הללו את ה' כל גוים, הרי זו אמורה כלפי חנניה מישאל ועזריה בשעה שעלו מכבשן האש ענה הראשון ואמר הללו את ה' כל גוים, ענה השני ואמר שבחוהו כל האומים, ענה שלישי ואמר כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה.
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, משל למה הדבר דומה
הערות שוליים
- ^ צ"ל ד"א, כלומר - דבר אחר
