לכל עמו וגו'[1] והקב"ה נפרע מהן ואיבדם במים שנ' ונער פרעה וחילו בים סוף, וכן אמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם[2] ואומר ומדותי פעולתם ראשונה אל חיקם[3]. מכ"א במכברים, משל למה הדבר דומה למלך שאמר לאוהבו השכם בבקר על פתח שלי ואעשה אותך בעל חמדה שלי לא הגיע חצי הלילה עד שמת שנ' ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא[4]. מכ"א בנותני שכר, משל למה הדבר דומה למלך ששכר פועלים הרבה והיה ביניהם עצל אחד ומתון אחד, וכשבא לתת להם שכרם נותן להם בשוה, אבל הקב"ה אינו כן אלא לפי מעשיו של אדם נותן לו גמולו שנ' אני ה' חוקר לב וכו' לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו[5]. מכ"א באלילים, לפי שאומות בעולם קוראין עצמו אלוהות ושמא הן יכולין לרפאות החולה או ליילד את החיות, פרעה קרא עצמו אלוה שנ' לי יאורי ואני עשיתני, סנחריב שנ' מי בכל אלהי הארצות וכו', נבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון, נגיד צור שנ' ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי, בא וראה מה אמר הקב"ה ליחזקאל הנביא לך אמור לנגיד צור תפיך ונקביך ביום הבראך כוננו, הנקבים האלו שיש לך מהם פתוחין ומהם סתומים אם יסתמו הפתוחין או אם יפתחו הסתומין אי אפשר לך לחיות בעולם והרי דברים קל וחומר שכן הוא אומר באיוב הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמור, תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה, תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה, וכי כולם מעוברות כאחת יש מהן מעוברות בשבת זו ויש מהן מעוברות בשבת אחרת מה הקב"ה עושה סופר לה ירחים וממלא לה, האילת הזאת אינה יכולה ללדת מפני שאיבריה סכופים עליה עד שהיא אוכלת והקב"ה מזמן לה נחש והוא נושכה ואיבריה מתרפין והיא יולדת, ולא לאילה בלבד הקב"ה עושה אלא לכל שנ' ורחמיו על כל מעשיו.
המגביהי לשבת, הגבהתי השפלתי הגבהתי, וכן היה הלל אומר עלה למטה ורד למעלה. המשפילי לראות, משל למה הדבר דומה למלך ששלח שני איפרכין לשתי איפרכיות שלו, אחד יישב איפרכיה שלו חבשו המלך בבית האסורים, ואותו [ואחד?] שיישב איפרכיה שלו הושיבו בבימה עמו ולאחר כן לקח אותו שהושיבו בבימה עמו[6] אמרו לו עבדיו מה ראית לעשות להם ככה אמר להן זה שהושבתיו בבימה לא ראה קלון מימיו וזה שהושבתיו בבית האסורים לא ראה כבוד מימיו ידע זה מאי זה
הערות שוליים
- ^ שמות א כב
- ^ שמות יח יא
- ^ ישעיהו סה ז
- ^ דניאל ה ל
- ^ ירמיהו יז י
- ^ כנראה חסר: "וחבשו בבית האסורים ואותו שהושיב בבית האסורים הושיבו אותו בבימה"
