ר' שמעון בר מיישא — ר' שמעון בן מנסיא
אחתיה קא בכיא א״ל עשה בשביל בני א״ל עזבה יתומיך אני אחיה — נח נפשיה דרש״בל ,והוד .קא מצטער ר״י בתריה טובא וכשהביאו לר״י את רא״בפ א״ל את כבר לקישא ? בר לקישא כי הוד .אמינא מילתא הוו מקשי לי כד׳ קושייתא וביי ,הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את כר לקישא — והוד .קא צווח עד דשף דעתיה מיניה בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה, והנה אם כי כל המעשה הזאת שמובא בדרך מליצי ואנדי כי באמת מיום שםחי ר׳ יוחנן בירדן עד שנפטר ר״ל עברו כמה עשרות בשנים כירוע שר״י האריך ימים רבים יותר ממאה שנה ,ור״ל אף שהיה צעיר ממנו לערך כעשר שנים הית אז לפי הערך כבן כה׳ שנה ,וכן בארנו שלא נפטר ר׳ יוחנן תיכף אחרי ר״ל וחי לערך כשלש שנים אחריו ע״כ היתה בין מעשה למעשה קרוב לשבעים שנה, אבל כן הוא דרך חז״ל לספר אך עקרי המעשיות תחלתן וסופן, וע״פ הדברים והאמת האלה איך נוכל לומר שר״ל הניח אחריו בנים קטנים התלוץ על שולחן אביהם והאם שרה רבת תשעים תלד ז ועוד יותר מפורש תענית ט :שאשכהיה ר׳ יוחנן לינוקא דר״ל א״ל אימא לי פסוקיך א״ל עשר תעשר וכוי ,ותו אשכחיה ר״י לינוקא דר״ל דיתיב ואמר אולת אדם וכוי ,דל עינית וחזא ביה אתיא אימיה אפיקתיה אמרה ליה תא מקמיה דלא ליעבד לך כדעבד לאבוך ,ומזה אנו רואין בפירוש שר״ל הניח אחריו ב; קטן ,ואיך אפשר כזאת ,אך ברור לנו שאחות ר״י ילדת לו בנים כמפירש כתיבות ח :שר׳ חייא בר אבא מקרי — מתני ״בניר,״ דר״ל הוה ,ומפורש שם שמת לו ינוקא על פניו. ובן בת היה לו כניטין מז .שיםיפר
1203
שם שטבעו היה שלא דאג מימיו מה יאכל למחר והיה אוכל ושותה )כל ימיו כל מה שהיה משתכר לא היה מצמצמ להצניע ליום מחר ,ר ש ״ /ולא קאי אזמן שזכן נפשית ללודאי שאז לא ד,יה לו עוד אשה ובנים(.
וכשמתה אשתו אחות ר' יוחנן אז גשא אשת לעת זקנותו ,והיא ילדה לו בגים ולכן כשנפטר ר״ל הניח באמת בנים קטנים ואך טעות קטן נפל בב״מ פד. ותחת אתא אחתיה צ״ל אתא אתתיה וזה טעות קטן בכ״י בין חי״ת לת״יו, ואף שהוא ננד דעת רבינו רש״י שמפרש שם שהיא היתד .אחתיה דר״י אבד ידוע שרבותינו הראשונים לא דקדקו בזה או שהוא מאיזה תלמיד שםבר ששני המעשיות רשם המה אחד ,וסמך לזה מצאתי בדק״ם שמביא מכ״י אתאי דביתהו. ואמרו ניטין מז .כשנפטר ר״ל שבק קבא דמיריקא וקרי אנפשיה ועזבו לאחרים חילם ,וע״פ מה שאמרנו האריך ר״ל ימים לערך יותר מתשעים שנה ,ור׳ יוחנן לא מצא תמורתו עד שנחלש ינפטר עי״ז.
ר' שמעון בר מיישא.
נזכר מגילה פ״א ה״יר בעי מר׳ אלעזר.
ר' שמעון בר נחמן.
כן מביא באוצר ישראל בשמות האמוראים משהש״ר פ״א־טז, ונזדמן לו מדרש שאינו מוגה כי במדרשים שלנו איתא שם ר' שמואל בן נחמן הנודע.
ר׳ שמעון בן מנסיא. (תנא נזכר במשנה).
הוא היה תלמיד ר״מ כדמוכח כתובות יד: ר״ש בן אלעזר אומר משום ר״מ וכן היה ר״ש בן מנשיא אומר כדבריו.
וב״מ קו: רש״בג אומר משום ר״מ וכן היה רש״במ אומר כדבריו.
ובנדה כא: סומכוס אומר משום ר״מ וכן היה רש״במ אומר כדבריו.
וכן קבל מרש״בי כאבות פ״ו־ט
הנדפס
