ובסוף הוריות יסופר שאביי ור"ז ורבה בר מתנה הוו יתבי והוו צריכא רישא (למנות ריש מתיבתא בפומבדיתא כשנפטר רב יוסף), אמרי כל דאמר מלתא ולא מיפריך ליהוי רישא, דכולהו איפורך, דאביי לא איפרוך ומלך אביי. ושאלו שם ר"ז ורבה ב"מ הי מינייהו עדיף, ר"ז חריף ומקשה ורבה בר מתנה מתון ומסיק, ונשאר בתיקו.
ודעת הרב דורות הראשונים ח"ב צד דלא. שהוא ר' אבא השני, והיו עומדין להבחר לריש מתיבתא שנים בבליים אביי ורבא. ושנים הבאים מא"י ר"ז ור' אבא (רבה בר מתנה), כי אמורא אשר עמד בבבל בשורה הראשונה יחד עם אביי ורבא, איך אפשר שאין ממנו בכל הש"ס שום הלכה? אך אם נאמר שהוא ר' אבא השני א"כ מצינו הרבה מהלכותיו גם בבבלי גם בירושלמי.
רבה (או רבא–ר' אבא) בר רב נחמן
בשבת קיט. וחולין קיא. רבה בר"ה איקלע לבי רבה בר"נ אייתי לקמיה ג' סאוי טחאי, א"ל מי הוה ידעיתא דאתינא, א"ל מי עדיפת לן מנה (משבת) – אדהכי אשכח ההיא כבדא דהוה סמפונא דבליעא דמא והורי להם איך לעשות.
ומנחתו מא. דבר"ה איקלע לגביה וחזי דרבא בר"נ מיכסי טלית כפולה – א"ל לאו היינו כנף – וא"ל לרבא בר"נ מי סברת חובת גברא וכו'.
מזה אנו רואין שרבה בר"ה היה גדול ממנו, וען הוא לפי סדר הזמנים כי רבר"ה היה חבירו דר"ח חבירו דר"נ, והוא היה בן ר"נ, ואעפ"כ מצינו יבמות כה, ששלח רבה בר"ה פ"א אליו דין לברר וכתב לו בלשון ילמדנו רבינו, וזה יען בידוע שרבר"ה היה ענוותן גדול, ועוד אפשר יען שאירע פ"א שרבה בר"נ עבר בספינה וראה יער אגודא דנהר וצוה לקוצצם והיער היה שייך לרבה בר"ה, ורבר"ה קלל למי שקצץ יערו לא יתקיים זרעו וכן היה שכל ימי רבר"ה לא איקיים זרע לרבה בר"נ כב"מ קח., ולכן אפשר ששלח לו בלשון ילמדנו רבינו כדי לפייסו.
ונזכר בירושלמי ערלה פ"ב ה"ג בשם אבא בריה דר"נ.
ובשבת פ"ו ה"ג ר' אחא בשם ר' אבא בר"נ.
ובירושלמי סנהדרין פ"י ה"א־לא. רבה בר נחמן בשם ר' ברכיה, ונראה שנפל ט"ס דאמרו שם עד איכן היתה זכות אבות קיימת ר' תנחומא א"ל בשם ר' חייא, רבה בר נחמן א"ל בשם ר' ברכיה וכו', ומ"ל ר"ת א"ל בשם ר' חייא רבה, ר' נחמן א"ל בשם ר' ברכיה.
רבה (או רבא) בר נתן, ובירושלמי ר' אבא בר נתן
הוא היה בבלי תלמידו דר"ה כב"ק לב. בעא רבה ב"נ מר"ה.
וחבריו בבבל מצינו עירובין לב: יתיב ר' חייא בר אבא ור' אסי ורבא בר נתן ויתיב ר"נ גבייהו – א"ל ר"נ יישר וכן אמר שמואל, וידוע שר"נ לא היה מימיו בא"י וא"כ בל"ס היה זה בבל, ור' אסי ור"ח בר אבא ידוע שעלו לא"י עוד בחיי ר' חנינא אך היו באין לפעמים בבבל.
ואח"כ עלה גם רבה ב"נ לא"י ולמר לפני ר' יוחנן כב"ב קעו. בעי רבה ב"נ מר' יוחנן.
וכשהיה בבבל היה כבר גדול הדור עוד שאבוה או אחוה דרב יוסף בר חמא בעא מיניה כסנהדרין פא., וגם ר' חייא בר אבא אמר בשמו כיבמות פ"ד סה"א וזה יען כי כשעלה לא"י הביא עמו הלכות רבות מרבותיו שבבבל.
ונשאר לנו ממנו הלכה אחת ב"ק לה:
