מלך בפומבדיתא היה לו לתלמוד להזכירו ולומר שאחר רב יהודה היה השיפורא אצלו והוא בעצמו מזכיר המימרא עכ"ל.
אבל רבינו שרירא אמת וקבלתו אמת, כי זה דבר בלתי ספק שתיכף אחר פטירת רב יהודה מלך רבה, כי רבינו אומר בפירוש שרבה יהודה נפטר תר"י, ורבה נפטר תרל"א, ומפורש בגמרא שרבה מלך כב' שנים א"כ בע"כ צריכין אנו לומר שתיכף אחר רב יהודה מלך רבה שאם לא כן לא יהיה כב שנים לרבה, והיינו שצריכין אנו לחשוב גם שנת תר"י לרבה, ובל"ס נפטר רב יהודה בתחלת השנה, ורבה נפטר בסוף שנת תרל"א ואז יהיו כב' שנים.
וכן מפורש בגמרא ע"ז יט. שאמר רב חסדא לרבנן בעינא דאימא לכו מלתא ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו – שבקוהו ואזול קמיה דרבה.
וכן עירובין מג. אמרו הני שב שמעתא דאתאמרון בצפרא בשבתא קמיה דר"ח בסורא, בהדי פניא קמיה דרבה בפומבדיתא.
וכן מה שמביא בעצמו מגיטין ס. שהשיפורא אחר רב יהודה היה תחת רבה, אך הענין כך הוא, כשנפטר רב יהודה היה אז רבה אך בן לח' שנה (שנולד תקע"א ומלך תר"י), וזה שאמרו סוטה כב: והא רבה אורי קודם ארבעים.
ורב חסדא היה אז זקן גדול בן שמונים ושתים שנה, ולכן אף שרבה היה חריף גדול, ואפשר שידע שראוי הוא לאותה איצטלא, וגם בל"ס צוה רב יהודה לפני מותו שאחד משני תלמידיו הגדולים (רבה או רב יוסף) ימלוך תחתיו ולא תתבטל ישיבתו הגדולה אשר אך מעשי ידיו יסדוה, אעפ"כ נתן כבוד להזקן שבדור ואשר היה כמו רבו בשבתם אצל ר"ה, ולכן לא קבל השררות הראשית עליו ואך היה נכנע תחת רב חסדא.
ואף שלא מצינו בגמרא שהיה הולך רבה אצל רב חסדא, אבל בל"ס שכן היה, ואז אירע המעשה אשר יסופר בכורות לא. שרבנן הוצרכו לבא לפני ר"ה בר חייא לשאול ממנו הלכות ובאו אליו רבה ורב יוסף ורבנן ומצאוהו שנעשה גבאי המלך ורצו לפרוש ממנו א"ל הדרי בי, אך רב יוסף לא עייל, אבל רבה (שמבלי זה לא קבל עליו הראשית מפני כבודו דרב חסדא) עייל, וזה כונת רבינו באגרתו שהיה לו בקבלה מפי רבותיו שכל השנים שלא קבל רבה עליו הראשית והיה נכנע תחת רב חסדא אז הרביץ ר"ה בר חייא תורה הרבה בפומבדיתא והיה לו [בית] מדרש גדול, ורבה שמח ע"ז שבתוך כך תתרבה תורה הרבה בפומבדיתא, אבל בית מדרש דר"ה בר חייא אינה שייכה למתיבתא דרב יהודה ורבה והשיפורא, והנהגת המתיבתא היה תחת יד רבה שמלך תיכף אחר רב יהודה, אבל להיות ריש מתיבתא דכל הדור זה לא רצה כ"ז שר"ח ור"ה בר חייא היה קיים, ליקח תחת ידו, ואך אח"כ כשנפטרו ובסורא לא הוקם ריש מתיבתא אז קבל רבה הראשית ואז היה ריש הדור כולו ומישיבתו יצאה תורה לכל בנ"י בבבל, וזה ברור.
והחכם שפ"ר בח"ב צד 406 יאמר שאחר רב יהודה מלך ר"ה בר חייא עשר שנים ואחריו רבה כב שנה, ובמחילה טעה טעות גדול בזה ומכחיש דברי רש"ג בלי שום ראיה.
וכשמלך רבה בפומבדיתא התקבצו אליו למאות ולאלפים תלמידים עד שאמרו שבחדשי הכלה (אדר ואלול) התקבצו אליו שנים עשר אלף תלמידים. ובכתובות קו. כי היו מפטרי רבנן מבי רבה הוו פיישי ד' מאה רבנן.
ונהג נשיאותו ברמה כשבת ל: רבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מלתא
